ייעוץ עסקי, בקרה וניהול סיכונים

תשאול – חלק ב'

11.6 זכויות הנחקר*

חקירת חשודים ועדים הוסדרה בחוק וניתנה לגופי אכיפה שונים, כגון: משטרת ישראל, השב"כ, מצ"ח ועוד. לעומת זאת, חקירה במסגרת הליך של ביקורת חקירתית (להלן: "חקירה פרטית") לא מוסדרת בחוק ומבוססת לרוב מכוח יחסי עבודה ונהלים פנימיים בחברה. למעשה, המבקר החקירתי מקבל סמכות מן המעסיק ומבצע את החקירה הפרטית בכובע של נציג המעסיק. העובד אשר נחקר יכול לסרב לשתף פעולה אולם לרוב הוא חושש שצעד זה יגרום לפיטוריו. לאור האמור נשאלת השאלה, האם במסגרת חקירה פרטית של חשוד במעילה, קיימות לו זכויות הדומות לזכויות של נחקר במשטרה. התשובה לכך הינה חד-משמעית. לנחקר בחקירה פרטית קיימות כל הזכויות של נחקר בסמכות אשר נגזרות ממספר חוקים, שבהם: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק הגנת הפרטיות, חוק האזנות סתר ועוד. חשוב לזכור, שלמרות שלמבקר החקירתי אין סמכות חוקית לערוך חקירות ולגבות עדויות, הרי שדברים שייאמרו במסגרת הליך חקירה כזה, יכולים לשמש כנגד הנחקר במסגרת הליכים פליליים ואזרחיים. על הנחקר לזכור, כי ייתכן שהוא מוקלט ובכל מקרה, המתשאל יכול להידרש למסור עדות על תוכן התשאול שנערך. עם זאת יש לציין, כי לאור העובדה שהתשאול אינו מבוצע על ידי גורם שהוסמך על ידי כך, הרי שמרווח התמרון של הנחקר רחב יותר ומצבו טוב יותר.

להלן פירוט זכויות הנחקר.

11.6.1  זכות השתיקה

זכות יסוד שלא לומר דבר, ולא להשיב לאף שאלה. הזכות הזו נתונה לחשוד בחקירה, ולנאשם בבית המשפט. גם לנחקר בחקירה פרטית קיימת, כמובן, זכות כזו וזאת לאור העובדה, שהחקירה לא נעשית מכוח סמכות כלשהי. קיים ויכוח מתמיד על הצידוק להענקת זכות השתיקה לחשוד. קיימות גם דעות רבות באשר לרציונלים שעומדים בבסיס הענקת זכות זו. בסופו של דבר, החוק והפסיקה מכירים בקיומה של הזכות ורוב הכותבים מצביעים על שלושה רציונלים שעומדים בבסיסה: האחד – חוסר רצון לשים אדם במקום המוסרי שבו הוא מפליל את עצמו; השני – הזכות שיש לאדם לא לשתף פעולה עם חקירה של רשויות החוק נגדו, ולהטיל הכל לפתחם; והשלישי – מניעת לחץ בלתי הוגן שיוביל להודאות שווא ולשימוש באמצעי חקירה פסולים.

על מנת להגן על האינטרסים של הנאשם ולאפשר לו לא למסור את גרסתו, צריך היה לאפשר לו לשתוק גם בהליכים אחרים, אשר עשויים להתנהל במקביל להליך הפלילי. בפועל, הפסיקה קבעה אחרת. ראשית, אם הנאשם מוזמן להעיד בהליך אחר, שאיננו משפטו שלו, הוא אינו רשאי לשמור על זכות השתיקה (בג"צ 6309/95 חכמי נ' שופטת ביהמ"ש השלום, פ"ד נא(3) 750, 754). הזכות היחידה העומדת לו היא החיסיון מפני הפללה עצמית לפי סעיף 47 לפקודת הראיות, וגם אז – לפי סעיף 47, בית המשפט רשאי לחייב אותו להשיב בתנאי שדבריו לא ישמשו אחר כך נגדו – אם כי הם יכולים להגיע לידיעת התביעה או כל גורם אחר ולשמש קצה חוט נגדו. שנית, מה קורה אם במקביל להליך הפלילי, מתנהל הליך אזרחי, שעולים בו אותם עניינים הנאשם יכול לבקש לעכב את ההליכים האזרחיים, ולפי הפסיקה הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, שלא תמיד ייעתר לבקשה. אם ההליכים לא עוכבו, הנאשם מחוייב להשיב על שאלות בהליך האזרחי (כולל בשאלונים וכיו"ב) (רע"א 5381/91 חוגלה נ' אריאל, פ"ד מו(3) 381), כאשר הזכות היחידה העומדת לו היא הזכות להימנע מהפללה עצמית – ושוב, בכפוף לשיקול דעת בית המשפט.

העיגון חקיקתי: בכל מה שנוגע לזכות השתיקה, למרות שהיא נחשבת זכות יסודית, ולמרות הדיון היחסית רב בה, ובתכליות שלה, העיגון החקיקתי שלה דל יחסית. לפי פסיקת העליון, זכות השתיקה הינה למעשה ביטוי מובהק, על דרך ההרחבה, של החיסיון מפני הפללה עצמית (רע"א 5381/91 חוגלה נ' אריאל, פ"ד מו(3) 378, 381,).

זכותו של נאשם לשתוק בבית המשפט אכן מעוגנת מפורשות בחוק. סעיף 161 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע מפורשות את זכותו של נאשם לבחור בין מתן עדות במסגרת פרשת ההגנה, לבין הימנעות ממתן עדות כאמור.

לעומת זאת, זכותו של חשוד לשתוק בחקירה במשטרה אינה מעוגנת בחקיקה הישראלית (למעט בחקירה צבאית – סעיף 267 לחוק השיפוט הצבאי קובע את נוסח האזהרה בחקירה, לרבות "אין אתה חייב לומר דבר אם אין רצונך בכך, ואולם כל מה שתאמר יירשם ויכול לשמש ראיה במשפטך").

11.6.2  הזכות לאי-הפללה עצמית

לעיתים רבות נוטים לבלבל בין זכות השתיקה לבין הזכות לאי- הפללה עצמית. הזכות לאי-הפללה עצמית הינה הזכות שלא להשיב לאותן שאלות שהתשובה עליהן מפלילה את המשיב. כלומר, בעיקרון יש חובה לענות, למעט לשאלות מסוימות. הזכות הזו נתונה לעד בחקירה משטרתית (שאינו חשוד) ולכל עד (שאינו נאשם) בהליך בבית משפט – בין הליך אזרחי ובין הליך פלילי.

העיגון החקיקתי לכך מצוי בסעיפים 47 ו-52 לפקודת הראיות:

"47.   (א)     אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה.

(ב)     ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך.

(ג)      נאשם שבחר להעיד במשפטו כעד הסניגוריה, לא יחול עליו סעיף זה לגבי העבירה שהוא מואשם בה באותו משפט."

"תחולה

52.     הוראות פרק זה יחולו הן על מסירת ראיות בפני בית משפט ובית דין והן על מסירתן בפני רשות, גוף או אדם המוסמכים על פי הדין לגבות ראיות; ובמקום שמדובר בפרק זה ב"בית משפט" – גם בית דין, גוף או אדם כאמור במשמע."

11.6.3  הזכות להיוועץ בעורך-דין

הזכות להיוועץ בעורך דין אינה זכות חוקית. עם זאת, היא מהווה חלק מכל הליך תקין ונאות המבוצע והינה חלק מזכות השתיקה שנקבעה בבית המשפט העליון, בע"פ 5121/98 טוראי (במיל') רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואחרים, להלן: "הלכת יששכרוב". זכות ההיוועצות בעורך-דין הינה לעיתים רבות תנאי למימוש זכות השתיקה והחיסיון מפני הפללה עצמית. לאור האמור, לכל נחקר יש זכות להיוועץ בעורך-דין לפני תשאול או במהלכו. הנחקר זכאי לבקש, כי עורך-דין מטעמו יהיה נוכח בחקירה. בשונה לחקירה משטרתית, הרי שבחקירה פרטית רשאי עורך-הדין להפסיק את תהליך התשאול ואף להשתתף בו בצורה פעילה.

11.6.4  הזכות לקבל הסבר על מהות החקירה

בדומה לחקירה משטרתית, זכאי הנחקר להבין במה הוא נחשד ומהי מהות העבירה. בנוסף זכאי הנחקר, כי יזהירו אותו שאינו חייב לומר אך עם זאת, כל מה שיאמר עלול לשמש כנגדו.

11.6.5  הזכות לשמירה על כבוד הנחקר

מספר חוקים באו להגן על כבוד האדם, והחשוב שבהם הוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הליך חקירה הינו אירוע לא נעים אשר מציב את הנחקר בסיטואציה לא נוחה. במסגרת החקירה זכאי הנחקר לכך שלא יפגעו בו בצורה פיזית או נפשית, כגון: על ידי מניעת זכויות בסיסיות – אוכל, שתייה, הפסקה למנוחה או עישון, יציאה לשירותים, כליאה, מניעת קשר עם בני משפחה וכד', אמירות פוגעות על רקע דת, גזע או מין, וכן שלא יאיימו עליו במידה שלא ישתף פעולה. לעניין זה חשוב לציין, כי איום לפנות למשטרה נכנס לגדר סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין.

11.6.6  הזכות לשמירה על פרטיות הנחקר

הנחקר זכאי לכך שפרטיותו לא תיפגע במסגרת ההליך, למשל על ידי חיפוש בבגדיו, בתיקו הפרטי או במגירות נעולות, עיון במכתבים או בדואר אלקטרוני פרטי, האזנה לשיחות טלפון או מעקב אחריו במקומות שאינם נחלת הכלל וכד'. בנוסף, קיימת חובה שלא לפגוע בפרטיות של הנחקר במסגרת איסוף מידע עליו, אשר אינו קשור למעשה הנחקר. לעיתים, במהלך חקירה מנסים "לשבור" את הנחקר על ידי שימוש במידע אישי אשר אינו קשור לעבירה כלל. מעשים כאלו אסורים בחקירה משטרתית ועל כמה וכמה בחקירה פרטית אשר חושפת את מבצעה לתביעות אישיות ללא כל הגנה של החוק. לעניין עיון בדואר אלקטרוני, במסגרת ערעור משותף בפסקי הדין ע"ע 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים ואח' וע"ע 312/08 אפיקי מים אגודה חקלאית שיתופית לאספקת מים בבקעת בית שאן בע"מ ואח' נ' רן פישר, דינים ארצי לעבודה 2011 (20) 341, נקבעו דרישות מחמירות לצורך עיון במייל של עובדים. מעסיק רשאי לקבוע מדיניות בנושא האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשות העובדים לצורכי העבודה ולהביאה לידיעתם בהסכם העבודה. המעקב יהווה מוצא אחרון למקרים חריגים, לאחר שמוצו כלל האפשרויות האחרות ויהיה בהסכמה מודעת ומפורשת של העובד. פעולת המעקב תהיה בדרך של שמירה מקסימלית על פרטיות העובד והשימוש במידע יהיה רק למטרה שלשמה נאסף.

לסיכום, נשאלת השאלה, האם במהלך תשאול שנערך על ידי מבקר חקירתי, יש להזהיר את הנחקר. ברור לכל, כי הזהרה מאי-הפללה עצמית או הזכות להיוועץ בעורך-דין יביאו למצב של חוסר שיתוף פעולה ומניעה של קבלת הודאה. לאור האמור, נזכיר, כי יש לבדוק את מטרת התשאול ולהבהיר, עד כמה חשובה ההודאה ונפקותה. אם הארגון מעוניין לחקור את נסיבות המקרה, לכמת את הנזק או לבקש צו עיקול במעמד צד אחד, הרי  שמוטב שלא להזהיר את הנחקר ולקבל את ההודאה גם במחיר שבית המשפט יקבע בשלב מאוחר יותר שיש פגמים בהודאה ואין לקבלה במסגרת הליך פלילי. בכל מקרה, חשוב לציין כי ההחלטה, אם לקבל הודאה, ניתנת לבית המשפט שבוחן את מכלול הראיות בנושא. בישראל לא קיימת הלכת "פירות העץ המורעל". לאור האמור, גם אם נוצר יתרון לא הוגן כלפי הנחקר, כתוצאה מאי-מתן הזכויות שמגיעות לו, הרי ששיקול הדעת, אם לקבל הודאה בנסיבות העניין, נתון לבית המשפט.

לעניין זכויות הנחקר וקבלת הודאה יש לציין את פרשת תאונת הרכבת שהתרחשה בשנת 2005, בה נהרגו מספר אנשים (ראו רע"פ 851/09 שמש ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). במסגרת חקירת אותו מקרה ניגבו עדויות על ידי אנשי רכבת ישראל. במסגרת החקירה הפלילית פנתה המשטרה לבית המשפט לתעבורה וביקשה צו לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], שיורה להנהלת הרכבת להעביר את ההודעות שגבתה במסגרת החקירה הפנימית למשטרה. הנהלת הרכבת טענה, כי אינה מוכנה למסור את ההודאות, שכן העובדים לא היו מודעים לכך שהם עלולים להפליל את עצמם, וכן מאחר שהיה להם יסוד סביר להניח, כי מדובר בהליך פנימי שתוצאותיו לא יועברו לגורם חיצוני. בדיון בבית המשפט העליון טענה המדינה, כי "אין בהעברת הודעותיהם של העובדים למשטרה כדי להפר זכות כלשהי העומדת לעובדים על פי דין, שכן גם אם העובדים לא הוזהרו עובר למסירת הודעותיהם לוועדות החקירה הפנימיות באשר לזכותם שלא להפליל את עצמם ובאשר לזכותם להתייעץ עם עורך דין, הרי שאין לכך כל נפקות וזאת, בין השאר משום: ש"החיסיון מפני הפלילה עצמית לפי סעיף 2 (2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), הזכות להיוועץ בעורך דין לפי סעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, כמו גם החובה להסביר לחשוד אודות זכויות אלה לפי סעיף 33 לחוק המעצרים, חלים רק משעה שחשוד נחקר על ידי רשות חקירה מוסמכת ומכאן שהזכויות האלה אינן עומדות לחשוד כאשר הוא נחקר על ידי ועדת חקירה פנימית".

השופט דנציגר, שכתב את דעת הרוב, דחה עמדה זו כאשר הוא נשען על מודל הפסלות הפסיקתית שבהלכת יששכרוב: "כזכור, הדגש במודל הפסלות הפסיקתית היא לאו דווקא על קיומה של זכות חוקית פוזיטיבית שהופרה, ולכן השאלה אינה אם לעובדי הרכבת עמדה זכות שבדין לחסיון בעת שמסרו את הודעותיהם, אלא האם מסירת ההודעות למשטרה היא הוגנת בהתחשב בנסיבות בהן נגבו ההודעות".

השופט דנציגר פסק, כי נפגעה זכותם של העובדים להליך הוגן משעה שהם מסרו את ההודעות שלהם ולא הוזהרו, כי דבריהם עלולים להביא להעמדתם לדין ולשמש כנגדם במשפטם, והם לא היו מיוצגים ולא הועמדו על זכותם להיוועץ בעורך דין. בנסיבות אלה, העברת ההודעות למשטרה היא בלתי הוגנת משום שיש בה כדי לפגוע בציפייתם הסבירה לסודיות ולחיסיון בנוגע להודעותיהם, באופן שעלול לחשוף אותם להעמדה לדין פלילי. מסירת ההודעות למשטרה נוגדת את חוש הצדק וההגינות הבסיסית, משום שיהיה בכך ניצול בלתי הוגן של תחושת הביטחון שנסכה הרכבת בעובדיה, שבעטיה הם מסרו את הודעותיהם. כמו כן לא ניתן לומר, כי ההודעות מהוות ראיות חיוניות. לעומת זאת, העברת ההודעות למשטרה עלולה ליצור 'אפקט מצנן' שיפגע בשיתוף הפעולה העתידי של עובדי הרכבת עם ועדות חקירה פנימיות ובכך ייגרם נזק ממשי לאינטרס הציבורי. לפיכך, ובהתבסס על דוקטרינת הפסלות הפסיקתית שבהלכת יששכרוב, יש לבטל את הצו המורה לרכבת למסור את ההודעות. יש לציין כי לאור חשיבות הקביעות שנדונו בתיק זה, תלוי ועומד דיון נוסף בבית המשפט העליון.

11.7 זיהוי אמת ושקר

במסגרת תשאול חשודים מנסה החוקר להגיע למסקנה, האם האדם שיושב מולו דובר אמת או לא. במצבים בהם חשוד מוסר גירסה אשר אינה תואמת מידע אשר מצוי בידי החוקר, או כאשר מתגלות סתירות פנימיות בגירסה של הנחקר, הרי שקל לקבוע, כי החשוד או העד מוסרים גירסה שקרית. מן העבר השני, קיימים מצבים בהם החשוד מוכן להיבדק על ידי פוליגרף לצורך חיזוק הגירסה שמסר. עם זאת, קיימים מצבים בהם אין באפשרות החוקר להכריע לגבי אמיתות הגירסה על בסיס הפרמטרים שפורטו לעיל, ועליו להגיע למסקנה בדרכים אחרות.

הניסיון בתשאול חשודים שנצבר אצל גורמים העוסקים בחקירה, הביא לגיבוש סימנים הקשורים הן לצד המילולי של דברי המתושאל והן לצד הבלתי מילולי (שפת גוף). היכולת לזהות סימנים אלו במסגרת התשאול יכולה לסייע לחוקר להחליט, האם האדם שיושב מולו דובר אמת או לא. חשוב לציין, כי המסקנה לגבי אמיתות הגירסה מבוססת על ניסיון רב שנצבר במסגרת חקירות. כמו כן, לקביעה כי אדם דובר שקר אין כל משקל משפטי והיא נועדה לסייע לחוקר בקביעת כיווני חקירה בלבד. יש לציין, כי זיהוי סימן אחד אינו מספיק ויש לבחון את מכלול הסימנים ביחס להתנהגות הנחקר בשלב הראשוני של ההיכרות עמו, כפי שפורט בסעיפים הקודמים.

במסגרת הניתוח חולקו הסימנים השונים לשלוש קבוצות עיקריות:

11.7.1  סימנים מילוליים

משיכת זמן – מסירת מידע שקרי מצריכה אלתור רב, המצאת פרטים תוך כדי שיחה, וכן בחינה של הגיוניות הגירסה והתאמתה לממצאים ולפרטים שנמסרו בשלב מוקדם יותר של התשאול. מסירת גירסה שקרית מחייבת משיכת זמן, כדי לאפשר את הפעולות שפורטו לעיל. הדרכים הנפוצות להרוויח זמן הן: חזרה על שאלות החוקר, להרבות בשאלות כלליות כגון: "סליחה לא שמעתי", "מה אמרת", או "למה אתה מתכוון". בנוסף, בכדי להרוויח זמן, נוטה המתושאל לענות באיטיות, להשתעל ולכחכח בגרונו.

חנופה – אחת הטכניקות של מתושאלים שאינם דוברי אמת, המבקשים ליצור אמפטיה אצל החוקר, הינה באמצעות חנופה וניסיון להתיידד. הניסיון להתחבב על החוקר נעשה תוך שימוש בתארים רמים כגון: אדוני או כבודו, בשימוש בכללי נימוס מוגזמים וכן בתארי ידידות כמו "אחי", "ידידי" וכד'.

שכנוע – אדם הדובר אמת מוסר את גירסתו מבלי לעשות מאמץ לשכנע את החוקר בנכונות דבריו. דובר שקר, לעומת זאת, חושש כי לא גירסתו השקרית תידחה ולפיכך הוא נוטה לשכנע את המתשאל באמיתות דבריו. דוברי שקר מרבים בשימוש בביטויים כגון: "אני נשבע לך", "אני אומר לך רק את האמת", "בכל היקר לי", "תאמין לי" וכד'.

מאפיינים קוליים – אמירת שקר מתבטאת במתח, אשר גורם לעתים לשיעול, כחכוח וגמגום, וכן לשינויים בקצב הדיבור ובעוצמת הקול.

תשובה על ידי שאלה – אחת הדרכים המקובלות להתחמק ממתן תשובה היא להשיב בשאלה, למשל: "למה שאעשה דבר כזה?", "אני נראה לך אדם שעושה דבר כזה?". כאשר המשיב דובר אמת, סביר להניח שישיב לשאלות באופן ישיר.

התייחסות להאשמות – דובר אמת המואשם בדבר שלא עשה, יגיב בדרך כלל בכעס וברוגז אולם ימסור גירסה עקבית, שוטפת וספונטנית. לעומת זאת, דובר שקר יכחיש את הדברים בקור רוח, תוך דקלום הגירסה שהוכנה לפני החקירה. התנהגותו תהיה למראית עין אדישה ולא לחוצה. במקרים רבים יעדיף הנחקר לא להתעמת עם החוקר אלא להציג את דעתו לגבי האחראי לביצוע העבירה, גם אם לא התבקש.

הפסקת הראיון – דובר שקר אינו מעוניין להיכשל בגירסאות סותרות או במסירת מידע שעלול להפליל אותו. לצורך כך הוא ינסה לקצר את החקירה ולסיימה מהר ככל האפשר ולכן הוא ישתמש במגוון תירוצים, כגון: יש לי התחייבויות אחרות, קבעתי פגישה חשובה, ועוד.

להלן ריכוז נקודות הקשורות למרכיבי התקשורת המילולית:

 

דובר שקר

דובר אמת

מדקלם

שוטף וספונטני

משהה תשובה

משיב במהירות

נמנע מחיכוך

מתרגז

רגוע ואדיש למראית עין

חושש ומודאג

נשאר עצבני

עצבני ונרגע בהמשך

סוטה מהנושא

לא סוטה מהנושא

אינו עקבי

עקבי בגירסה

מתנצל

בוטה

מתחמק ובלתי ישיר

ישיר וספונטני

מנסה להיות הגיוני

לא מנסה להיות הגיוני

שפה מהוקצעת

שפה לא מהוקצעת

11.7.2  סימנים בלתי מילוליים

בנוסף לסימנים המילוליים, ניתן לזהות אצל דוברי שקר גם סימנים פיזיולוגיים שונים וכן שינויים בשפת הגוף אשר מצביעים על מתח ועצבנות של המתושאל, בעיקר בשאלות עליהן הוא לא עונה אמת.

להלן ניתוח הסימנים לפי חלקי הגוף השונים.

ראש – במצבים של מתח, ניתן לזהות סימנים פיזיולוגיים שונים כגון: הזעה, הסמקה, החוורה, וכן דופק ברקות. סימנים אלו מופיעים גם אצל דוברי אמת ויש לזהות, באלו מצבים ולאחר הצגת אלו שאלות, מתרחש השינוי.

עיניים – העיניים הן המפתח לנפש. סימן ידוע לאי-אמירת אמת הוא הימנעות מיצירת קשר עין ישיר עם החוקר בעת תשובה על שאלות בעייתיות למתושאל. סימן זה נפוץ מאוד אצל ילדים ומופיע גם כתגובה לא רצונית או לא מודעת. בנוסף, ניתן לזהות סימנים של מצמוץ מוגזם וכיסוי העיניים תוך כדי התשאול.

פה – גם בפה ניתן לזהות סימנים של לחץ, כגון: סגירה חזקה של הפה, נשיכת שפתיים, יובש בשפתיים אשר מביא לליקוקן, בליעת רוק מוגברת, תנועה מוגברת של הגרגרת, לעיסת חפצים ועוד.

ידיים – אחת הדרכים להורדת מתח הינה באמצעות משחק מרובה בידיים. אצל דוברי שקר ניתן לזהות נגיעות מרובות של הידיים בשיער, בפה, בציפורניים, באף או באוזניים. כמו כן ניתן לראות גירוד של חלקים שונים בגוף, וכן משחק בחפצים המונחים על השולחן כגון אטבים, כוס שתייה, עטים וכד'. אחת הטכניקות הנהוגות בחדרי החקירות היא להציב לפני החשוד "מלכודת" בדמות חפצים שונים, כגון אטב שולחן או עט, ולבדוק באלו שאלות הוא משחק בחפצים אלה. אלמנט נוסף הקשור לידיים הינו אופן הצגתם. הנחת הידיים על השולחן משדרת אמינות וביטחון. לעומת זאת, הסתרת הידיים מתחת לשולחן או הנחתם במשולב על החזה משדרת סגירות.

רגליים – סימן מובהק לחוסר נוחות של נחקר הינו סיכול רגליים בעקבות שאלות בעייתיות. רגליים המונחות על הרצפה מאותתות ש"אין לי מה להסתיר ואיני חושש". לעומת זאת, ישיבה בסיכול רגליים מלמדת על הסתגרות והתבצרות הנובעות מחוסר נוחות. כמו כן, שינוי תדיר של מצב הרגליים מצביע על חוסר נוחות.

גוף – לתנוחות הגוף ולשינויים יש בו משמעות רבה בניתוח התנהגות הנחקר. נחקר שאינו דובר אמת ייטה לשבת בזווית לחוקר ולא מולו. לשינוי תדיר של תנוחות הישיבה במהלך התשאול, כמו גם חוסר נוחות ועצבנות בישיבה, מלמדים על מתח וחרדה של הנחקר.

11.7.3  חוסר התאמה בין תוכן הדברים לתנועות הגוף

במסגרת התקשורת המילולית נוהגים מרבית בני האדם לבצע גם תנועות גוף שונות אשר מדגימות את תוכן הדברים. כך לדוגמה: אדם שמנסה להיזכר במשהו ייטה לגעת בראש ולעצום עיניים, ברגע שייזכר – יעשה תנועה עם היד; אדם שמדבר על פריט מסוים ייטה להדגים את גודל הפריט וכד'. במרבית המקרים, התנהגות כזו אינה מודעת ונעשית ללא כל הכנה מוקדמת. אחד האלמנטים לאבחון של אמיתות גירסה הינה בדיקה של ההתאמה בין תוכן הדברים לתנועות הגוף. חוסר תיאום בין התוכן לבין התנועה, כגון: דיבור על עלייה כאשר התנועה היא של ירידה, מצביע על אי-אמירת אמת. לעומת זאת, תנועות גוף עקביות ורגילות, המחזקות את תוכן הדברים, מוסיפות אמינות לדברי הנחקר.

11.8 המלצות לתשאול

אל תתשאל חשוד בסביבתו הטבעיתחקירה היא מאבק כוחות בין החוקר לנחקר. תשאול חשוד בסביבתו הטבעית מעניק לו יתרון פסיכולוגי ומאפשר לו, במקרים רבים, לפגוע במהלך התשאול. שאלה תמימה בנוסח "מה תשתה?", למשל, עוצרת את התשאול ומבהירה מי בעל הבית. חקירה בסביבתו הטבעית של החשוד מעניקה לו ביטחון עצמי העלול לפגום באפקטיביות של התשאול. לא פעם נאלצת המשטרה לחקור שרים או חברי כנסת במשרדם וגורמים במשטרה טוענים, כי הדבר פוגע בחקירה.

אל תתשאל יותר מאדם אחד בו-זמניתאחת ממטרות החקירה היא אימות גירסאות שמסרו אנשים שונים. במקרים רבים, מציגים בפני הנחקר מידע אשר אנשים אחרים מסרו, או שהחוקר טוען כי מסרו, לצורך קבלת גירסתו. תשאול כמה אנשים במקביל אינו מאפשר לאמת את הגירסאות. בנוסף, אנשים נוטים לעזור איש לרעהו בשאלות קשות או מפלילות. נציין, כי קשה יותר לשלוט בחקירה המתנהלת מול שני נחקרים מאשר בחקירה המתנהלת מול נחקר אחד.

התאם את המתשאל לנחקר- לכל חוקר ולכל נחקר יש מאפיינים המייחדים אותו, כגון: גיל, מין, מוצא, השכלה, שפה וכד'. מחקרים מלמדים, כי הקשר הטוב ביותר נוצר בין שני אנשים בעלי אותם מאפיינים. לאור העובדה כי בחקירה יש גם גורם פסיכולוגי של מתן הודאה, הנחקר יתקשה למסור הודאה זו למי שיוצר אצלו התנגדות. לדוגמה, נחקר שוביניסט לא ימסור הודאה לנחקרת, קצין בצבא יתקשה למסור הודאה לחוקר שנמוך ממנו בדרגה וכד'.

אל תמסור פרטים הידועים רק למתושאל – אחד מיסודות התשאול הוא שימוש בפח"מ (פרטי חקירה מוכמנים). פרטים אלה ידועים רק למי שביצע את העבירה. בעת התשאול מנסה החוקר להוביל את הנחקר לכך שימסור פרטים אלה ויפליל את עצמו. פח"מ במקרה של הונאה כולל, בין השאר, מידע על שיטת ביצוע העבירה והנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה. מסירת מידע זה על ידי החוקר היא טעות שיש להימנע ממנה.

אל תשאל את שאלות המפתח בהתחלהמבנה חקירה נכון מבוסס על הצגת שאלות רקע כלליות בתחילת החקירה. שאלות אלה, המוגדרות בשפה המקצועיות כ"כיול", מסייעות להוריד את המתח שבו שרוי הנחקר ומאפשרות להכיר את דפוסי התנהגותו הטבעית בשאלות שבהן הוא דובר אמת. זיהוי שינויים בדפוסי ההתנהגות של הנחקר יכול לסייע באיתור
אי-אמירת אמת, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.

אל תפריע למתושאל במסגרת התשאול חשוב שלא להפריע למתושאל למסור את גירסתו בצורה מלאה ומדויקת. חשוב שלא לעצור את שטף הדיבור של המתושאל, שכן הדבר עלול לפגוע בקו המחשבה שלו.

אל תכתוב בזמן מסירת עדות – מומלץ שלא לכתוב במהלך קבלת עדות, שכן הכתיבה הופכת את מסירת המידע לדבר רשמי יותר ועלולה להרתיע את המתושאלים מלמסור מידע.

אל תציג שאלות המצביעות על חוסר ידע מצדךהנחקר מעבד את השאלות המוצגות בפניו ומעריך באמצעותן את רמת החוקר. שאלות המצביעות על חוסר הבנה של השואל משפרות את בטחונו העצמי של הנחקר. לעתים נהוג להשתמש בטכניקה של "החוקר הטיפש", כדי לשבור את הנחקר. בטכניקה זו מראים לנחקר, כי החוקר אינו מבין את החומר המדובר ומבקשים הסברים חוזרים לתשובות, או שואלים שאלות המצביעות על חוסר ידע. הזלזול והביטחון העצמי המופרז של החשוד, גורמים לו במקרים רבים להיות פחות זהיר בדבריו. בשלב מסוים, כשמתברר לנחקר כי מדובר ב"תרגיל", הוא מאבד את שיווי משקלו.

אל תתשאל בחדר שבו מצויים פריטים העלולים להסיט את תשומת לבו של הנחקרחדר חקירות סטנדרטי כולל רק פריטים בסיסיים, כגון כסאות ושולחן. הסיבה לכך נעוצה ברצון לקבל את מלוא תשומת לבו של הנחקר. ריבוי פריטים, למשל תמונות או חפצי נוי, עלול להסיח את דעתו של הנחקר.

אל תציג עמדה מנוגדת לדעת הנחקרבמקרים רבים נוהגים נחקרים להצדיק את מעשיהם ואף לחפש אמפטיה אצל החוקר. חוקר טוב נוהג להפחית מחומרת המעשה ולגלות הבנה למניעים של הנחקר. הצגת עמדה המנוגדת לדעת הנחקר, למשל הצהרה לפיה "עברייני צווארון לבן צריכים להיענש בחומרה", מקטינה את הסבירות לקבל הודאה מהנחקר.

אל תציג לנחקר מידע העלול להתגלות כשקריבסיס חשוב להצלחת כל תשאול הוא יצירת יחסי אמון עם הנחקר. מסירת מידע המתברר כשקרי פוגעת במידת ההערכה שחש הנחקר כלפי החוקר. חוקר מיומן אוסף מידע רב ככל האפשר על הנחקר ועל האירוע הנבדק, כדי שהנחקר יניח כי החוקר כבר יודע הכל ולפיכך מוטב לו לשתף עמו פעולה. בנוסף, נחקר יימנע לרוב מביצוע הסדרים שונים בתמורה להודאתו, אם ייווצר אצלו הרושם כי החוקר אינו אמין ועלול להימנע מכיבוד הסכמים.

אל תציב לנחקר אולטימטום שאין בכוונתך לקיימוהצבת אולטימטום נועדה להכניס את הנחקר ללחץ תוך קביעת מסגרת זמן מוגדרת. ואולם במקרים שבהם האולטימטום פוקע והנחקר אינו נשבר, נוצר יתרון פסיכולוגי ברור לטובת הנחקר, המקשה על המשך החקירה. כאשר מעוניינים ללחוץ על הנחקר, מומלץ להציב אולטימטום מרומז בלבד, למשל: "בינתיים לא פנינו לשלטונות המס".

אל תתנצל, אל תתחנף ואל תתנשאמתושאלים נוטים לשתף פעולה עם חוקרים שכלפיהם יש להם הערכה גבוהה. התנצלויות מרובות, חנופה או התנשאות, גורמות למרבית המתושאלים לחוש חוסר הערכה כלפי החוקר.

יצירת קשר