ייעוץ עסקי, בקרה וניהול סיכונים

תשאול – חלק א'

11.1 סוגי מתושאלים

השלב הראשון בכל תהליך תשאול הינו איפיון המתושאל. קיימים סוגים שונים של מתושאלים, אשר לכל אחד מהם מאפיינים שונים וסיבות שונות למסור גירסה לא נכונה. לאור האמור, יש להתאים לכל מתושאל את דרך החקירה המתאימה ביותר.

להלן סוגי המתושאלים הנפוצים והמאפיינים הבולטים שלהם.

11.1.1  עד

עד שנכח באירוע מגיב לרוב בהתרגשות. בחלק מהמקרים, החוויה של השתתפות באירוע משפיעה מאוד על העד ועל תפיסת המציאות בה היה נוכח. במסגרת תהליך התשאול של העד, יש לנסות לבודד את מרכיב ההתרגשות מחד ואת הפרשנות של העד לאירוע. עדים רבים מוסרים במסגרת עדותם גם את פרשנותם ואת הסיבות לאירוע למרות שלא נשאלו על כך. על החוקר לדאוג להפריד את הדעה האישית של העד מפרטי האירוע ולוודא, כי המידע שנמסר הינו הגיוני ומתאים לנסיבות. אחת הבעיות הקשות בתשאול עדים הינה החשש של העד ממסירת העדות. עדים רבים חוששים לאבד זמן יקר לצורך מסירת העדות לחוקר או במסגרת עדות בבית המשפט. בעיה נוספת של עדים הינה חשש מהאדם לגביו נמסרת העדות או הזדהות עם מבצע העבירה – דבר שמונע, בסופו של דבר, קבלת עדות מהעד. חשש מהסתבכות ומהפללה עצמית יכולים אף הם להוות סיבה לחוסר רצון למסור עדות. עדים אינם יודעים תמיד את זכיותיהם וחובותיהם ולכן העלולים לחשוש מפני אפשרות שייחשדו כשותפים לעבירה. נקודה נוספת שקשורה לעדים הינה אישיות אנטי-ממסדית. כך לדוגמה, במספר מדינות בעולם לא רואים בעין יפה את הסיוע לשלטונות; עולים ממדינות אלה ימשיכו להחזיק בתפיסה זו גם בארץ ויעדיפו שלא למסור עדות.

11.1.2  מתלונן

בדומה לעד, גם המתלונן מוסר גרסה שנובעת מנקודת מבט אישית. לאור האמור, מתלוננים נוטים להפריז ולהגזים במידע שהם מוסרים. בנוסף, הם נוטים להחסיר פרטים אשר עלולים לפגוע בגירסה שהם מוסרים. במסגרת חקירה של מתלוננים יש לנסות להגיע למידע שהמתלונן לא מסר כדי לקבל תמונה מלאה ומדויקת יותר של האירוע ולדקדק בפרטים שנמסרו תוך ניסיון להגיע למידע מדויק יותר.

11.1.3  מודיע

בגופי אכיפה נהוג להסתייע במודיעים אשר מוסרים מידע בדבר עבירות שבוצעו או שעומדות להתבצע, מעורבים בעבירות, מיקום של רכוש גנוב או כלי נשק ועוד. למרות החשיבות העצומה של המידע שנאסף על ידי רכזי המודיעין, יש לזכור כי המניע של המודיע עלול להיות שונה מהמניע של מקבל המידע. בחלק מהמקרים, המודיע אכן מוּנַע מאזרחות טובה אך במרבית המקרים, מעשיו של המודיע נובעים מציפייה לרווח אישי שיזכה בו בשל מסירת המידע או מהרצון לנקום בגורם כלשהו. לאור האמור, נוטים גם מודיעים להגזים בחשיבות המידע שהם מוסרים וכן בפרטים של המידע שנמסר. מאחר שהמודיע מפיק הנאה אישית ממסירת המידע, הרי שהוא מנסה להציג את מרכולתו בצורה הטובה ביותר.

11.1.4  חשוד

חשודים מתחלקים לשני סוגים: דוברי אמת ודוברי שקר. באופן כללי, דובר אמת ימסור את המידע בצורה מלאה ללא הסתייגויות. חקירת חשוד דובר אמת תאופיין על ידי זרימת מידע טובה. לעומת זאת, חקירה של דובר שקר תאופיין בזרימת מידע לקויה הנובעת מחשש של החשוד להפליל את עצמו ובחוסר רצון לסייע לחוקר להגיע לחקר האמת.

11.2 המתשאל

הגורם העיקרי אשר משפיע על אופן זרימת המידע והצלחת התשאול הינו המתשאל. אחת השאלות המרכזיות הינה, מה הופך אדם למתשאל טוב. לאלמנט הניסיון חשיבות רבה אך קיימים גם מרכיבי אישיות אשר תורמים להפיכת אדם למתשאל טוב. שלוש תכונות עיקריות מאפשרות לאדם להיות מתשאל טוב ולגרום לזרימת מידע שוטפת, כמפורט להלן.

הקשבה

מתשאל טוב הינו אדם אשר יודע להקשיב. היכולת להקשיב אינה פשוטה כלל וכלל. על המתשאל לגלות עניין בדברי המתושאל מבלי לשפוט אותו, תוך יצירת אווירה נוחה שתקל על המתושאל למסור את דבריו. על המתשאל להימנע מהפסקת שטף הדיבור של המתושאל ולעודד אותו למסור מידע תוך הנהון בראש או הבעת מילות הבנה לגירסה שנמסרת. בנוסף, חשוב לא לבטל את דברי המתושאל ולא לקבוע דעה עוד לפני שהמתושאל גמר למסור את כל המידע שברשותו. מתשאלים רבים נוטים לקטוע את דברי המתושאל, לזרז אותו או לכוון אותו לנקודות שמעניינות אותם. ברם, כאשר נותנים למתושאל את הזמן לו הוא זקוק ומגלים קשב לדבריו, מסייעים להשגת מידע טוב יותר.

אמינות

המרכיב השני בהצלחת התשאול הינו אמינות. חשוב מאד שהמתשאל ישדר אמינות כך שהמתושאל יחוש כי הוא יכול לסמוך עליו. לכן, אסור לשקר למתושאל בנקודות שלגביהן הוא עלול לגלות שהמתשאל אינו דובר אמת. כאשר המתשאל אינו יודע דבר מה, עדיף להודות בכך מאשר להסתבך בחוסר אמינות. במצבים בהם המתושאל תופס את המתשאל כבלתי אמין, הוא יימנע ממסירת המידע שברשותו ובכך ישבש את התשאול.

סמכותיות

המרכיב האחרון בהצלחת התשאול הינו יצירת סמכותיות של המתשאל. סמכותיות זו נובעת מהכוונת השיחה המתנהלת, יצירת קצב ודינמיקה של השיחה, שליטה עצמית, הצגת מקצועיות, ידע וניסיון וכן שליטה במצב.

בנוסף לשלושת המרכיבים הנ"ל חשוב לזכור, כי יש גורמים משתנים ובלתי משתנים אצל המתשאל אשר משפיעים על הצלחת התשאול. במסגרת הגורמים הבלתי משתנים ניתן למנות את מין המתשאל, גילו, השכלתו, מוצא אתני, מראהו החיצוני וסגנון דיבורו. הצלחת התשאול במקרים רבים נעוצה בהתאמה של מאפיינים אלו למאפיינים של המתושאל. כך לדוגמה, מתשאל  מחבר העמים יצליח לרוב להוציא מידע טוב יותר ממתושאל ממוצא זה. חוקרת מתאימה יותר לחקור ולתשאל בחורה מאשר בחור וחוקר צעיר יתקשה להתחבר לנחקר מבוגר.

לסיכום, ניתן למנות את התכונות ההכרחיות של מתשאל טוב:

  • · ניסיון – השתתפות בתשאולים רבים עם סוגי שונים של מתושאלים;
  • · סקרנות – תכונת אופי אשר מסייעת למתשאל לגלות עניין בנושא התשאול;
  • · הקשבה – מתן אוזן קשבת למתושאל;
  • · סמכותיות – שליטה בתהליך התשאול וקבלת הערכה מצד המתושאל;
  • · אמינות – יצירת תחושה של יושר וכיבוד התחייבות;
  • · ביטחון עצמי – שליטה עצמית וביטחון בהצגת השאלות ובקבלת התשובות;
  • · יכולת משחק – יכולת להיכנס לדמות המתאימה ביותר לתשאול;
  • · ספקנות – בדיקה של גרסת המתושאל תוך כדי השיחה וספקנות לגבי המידע שנמסר;
  • · יסודיות – הכנת התשאול מראש ומחשבה על כל ההיבטים של התשאול;
  • · תקיפות – ניהול התשאול באווירה עניינית אולם תקיפה ומלאת ביטחון.

11.3 תהליך התשאול

תהליך התשאול מתחיל זמן רב לפני שהמתושאל מתייצב לחקירה. תשאול מוצלח מבוסס על שלבים מוקדמים של הכנה לחקירה, זימון הנחקר, בדיקת תרחישים שונים לתשאול ועוד. במסגרת תהליך זה ניתן למנות מספר שלבים אשר בכל אחד מהם יש לבצע מספר פעולות ולבדוק אפשרויות שונות לצורך מציאת הפתרון המתאים ביותר למתושאל. להלן שלבי התשאול:

הכנות מקדימות

הצלחת התשאול תלויה במקרים רבים בעומק וביסודיות ההכנות המקדימות שבוצעו על ידי המתשאל, ובכלל זה קבלת רקע נרחב ככל האפשר על המתושאל. המתשאל עורך רשימה הכוללת את הפרטים הבאים: גיל, מין, תפקיד, מקום מגורים, השכלה, מוצא, מראה חיצוני, אופי, סגנון דיבור, משפחה ועוד. לפרטים אלו חשיבות רבה לצורך התאמת המתשאל המתאים ביותר לרקע ממנו מגיע המתושאל וכן לצורך יצירת תחושה אצל המתושאל, כי נערכה לגביו בדיקה מקיפה, הכל ידוע ולכן עדיף שיחסוך בזמן של כולם וימסור את הגרסה האמיתית.

בחירת מקום התשאול

אין משפט המתאים יותר למקום התשאול מאשר "ביתי הוא מבצרי". לקביעת מקום התשאול חשיבות רבה בהצלחת התשאול. ביצוע תשאול במשרדי העובד יקשה על החוקר למצות את החקירה, מכיוון שבמצב כזה נוצר יתרון לנחקר אשר מרגיש בטוח יותר ויכול לנווט את החקירה בקלות. לאור האמור, מומלץ תמיד שלא לחקור חשודים במשרדם.

זימון המתושאל

שלב קריטי בתהליך התשאול הינו זימון המתושאל. במידת האפשר, מומלץ שלא לפרט בפני המתושאל את הסיבה לזימון ממספר סיבות. ראשית, למנוע מהמתושאל להכין גרסה ולהתכונן לשאלות שיישאלו. המתשאל מעוניין לקבל תשובות ספונטניות ולא דקלום גירסה שהוכנה מראש. בנוסף, קיים חשש, כי הודעה מוקדמת על הסיבה לזימון תגרום לשיבוש ראיות, להשפעה על עדים וכן להכנת אליבי.

הכרת המתושאל

לאחר זימון המתושאל מגיע שלב הכרת המתושאל. שלב זה הינו חיוני ונועד למספר מטרות. ראשית, העברת מסרים למתושאל, בהם: המתשאל הוא הגורם ששואל את השאלות והמתושאל עונה עליהן, יצירת סמכותיות של המתשאל והצגת האמינות והיסודיות של המתשאל. בנוסף, החוקר לומד את שפת המתושאל, מנסה לאתר את נקודות התורפה שלו ובעיקר מזהה את ההתנהגות הבלתי מילולית של הנחקר, בשעה שאינו לחוץ ואינו נשאל שאלות אשר עלולות לסבך אותו. בשלב מאוחר יותר, כאשר הנחקר נשאל שאלות קשות, משווה החוקר את התנהגותו לעומת התנהגותו בשלב ההיכרות.

הצגת הנושא

לאחר שלב ההיכרות עם המתושאל, על החוקר לעבור להצגת הנושא. שלב ההצגה צריך להיות מהיר וחד, כך שיעביר מסר ברור למתושאל כי נגמר השלב הכללי ועכשיו עוברים לדבר על הנושא שלשמו הוזמן המתושאל. על החוקר להסביר למתושאל מדוע זומן לחקירה, מה הקשר שלו לחקירה ומה נדרש ממנו.

תשאול וקבלת גירסה

השלב העיקרי של התשאול הינו קבלת גירסתו של המתושאל. על החוקר לבחור באחת מטכניקות החקירה או בשילוב של מספר טכניקות אשר יתאימו ביותר לנסיבות העניין. לאחר קביעת טכניקת התשאול, על החוקר להציג את השאלות באופן מדויק וברור, כך שלא יובנו באופן דו-משמעי. מומלץ להשתמש עד כמה שאפשר בשפת המתושאל לצורך יצירת קשר טוב יותר. במידה שהתשובות המתקבלות הינן כלליות, על החוקר לחדד את השאלות עד השגת תשובות מלאות ומדויקות. מומלץ לעשות שימוש בשאלות מסוג: איפה, מתי, כמה, כיצד, מדוע, מתי, מי וכד'. במסגרת התשאול, חשוב שלא להפריע למתושאל על ידי הפסקת שטף הדיבור שלו או על ידי הבעת דעה אישית על הגירסה שנמסרה. על החוקר לעודד את המתושאל לדבר באופן חופשי, תוך הקשבה וגילוי עניין בתוכן הדברים. חשוב שלא לכתוב במסגרת התשאול, שכן הדבר עלול לגרום לחשש אצל המתושאל שייעשה שימוש בתוכן הדברים שמסר. במהלך התשאול יש לבחון את גירסת המתושאל ולבדוק, האם היא עקבית וללא סתירות והאם היא תואמת את המידע שנאסף במהלך החקירה. במידה שקיימות סתירות, יש לקבל את התייחסות המתושאל לכך.

בנוסף, קיימת חשיבות לזיהוי "ניצני הודאה" במסגרת התשאול. שאלות כגון: מה העונש על עבירה כזו? מה אתה היית עושה במקומי? כיצד לדעתך יגיבו על החשדות נגדי? – אלו מסמנות את תחילת תהליך ההודאה של החשוד. חשוב שלא להחמיץ נקודות אלו. במידה שמופיעים סימנים אלו, יש לנסות לזהות את האלמנטים אשר מקשים על הנחקר להודות, כגון: בושה, פחד וכד'.

11.4 טכניקות תשאול

החוקר הטוב והחוקר הרע

טכניקה זו היא אולי הנפוצה ביותר בחדרי החקירות. טכניקה בסיסית זו מבוססת על תשאול של שני חוקרים, כאשר האחד מגלם את האיש הרע בעוד השני מגלם את האיש הטוב. הניגוד בין שתי הדמויות גורם למתושאל לחפש את קירבתו של האיש הטוב לעומת הרצון להימנע מתשאול על ידי החוקר הרע. לאחר יצירת לחץ מצד החוקר הרע וקבלת אמפטיה ואוזן קשבת מהחוקר הטוב, נעלם החוקר הרע ומשאיר את המתושאל עם האיש הטוב שמעוניין לסייע לו. במידה שהתשאול אינו מתקדם כראוי, מופיע החוקר הרע שוב כדי לעודד את המתושאל לחזור ולשתף פעולה עם החוקר הטוב.

החוקר התמים

זוהי אחת מטכניקות התשאול היעילות ביותר, והיא מתאימה מאוד לתשאול שלא מעמדת כוח. בטכניקה זו החוקר משחק את "התמים" ובכך מוריד את רמת הערנות והחשש של המתושאל. החוקר יוצר תחושה של חוסר עניין בתהליך התשאול, חוסר הבנה וידע ומשדר באופן כללי, כי מדובר בהליך פורמלי שצריך לבצע ולא יותר. חוסר העניין של החוקר יוצר תחושה של ביטחון אצל המתושאל, אשר אינו חושש שלא לדייק בפרטים ולענות תשובות חיוביות לשאלות שמציג החוקר – הכל מתוך כוונה מוצהרת של החוקר, כי צריך לסיים את תהליך התשאול במהירות, מה גם שהנושא אינו חשוב כלל. במצב זה, מתושאלים שאינם מיומנים נוהגים לענות תשובות שאינן נכונות. לאחר קבלת גירסה מהמתושאל אשר כוללת תשובות עם מידע לא נכון, הופך לפתע המתשאל "מתמים" ל"אסרטיבי" וכך הוא גורם למתושאל לאבד את הביטחון מחד וכן להתחיל לתת הסברים לגירסה שניתנה במהירות וללא מחשבה רבה מאידך. סיטואציה זו טורפת את הקלפים של המתושאל ומביאה לרוב לשבירתו.

הפרד ומשול

השימוש בטכניקה זו מיועד למקרים בהם יש שני מתושאלים אשר היו שותפים לאירוע מסוים. במסגרת החקירה מפרידים בין המתושאלים וחוקרים כל אחד מהם בנפרד. לאחר מכן, מספרים לכל אחד מהמתושאלים כי עמיתו חשף את כל הסיפור ואף הפיל את כל האשמה עליו. במצב זה, כאשר מוסרים למתושאלים מידע מתוך תיק החקירה, ואין להם כל דרך לאמת את המידע אשר נמסר להם לגבי עדותו של המתושאל השני, נוטים מתושאלים למסור מידע שלא היו מוסרים במידה שהיו מתושאלים יחדיו. העובדה שהמתושאל מאמין כי המתושאל השני הפליל אותו, עשויה בחלק מהמקרים להביא את המתושאל להפליל את חברו כנקמה.

הכל ידוע

בטכניקה זו מתנהג החוקר כאילו הכל ידוע, כל הראיות נאספו, התיק סגור ויש רק לקבל את גירסת המתושאל מבחינה טכנית. החוקר מציג למתושאל קלסרים עבי קרס (הכוללים בכלל חומר מתיק אחר), מספר כי נערכו מעקבים מספר חודשים אחרי פעילותו ועוד.  בנוסף החוקר מוסר לנחקר מידע רב ומדויק, שלעיתים אינו רלוונטי כלל לחקירה אולם מראה על הכנה וידע על הנחקר. לצורך חיזוק הרושם, כי אכן אין למעשה צורך אמיתי במידע הנמצא אצל המתושאל והתשאול נעשה לצרכים פורמליים בלבד. כאשר המתושאל מאמין, כי אכן הכל ידוע, קל לו יותר להודות באשמתו או למסור מידע על אחרים, שכן כל המידע כבר מצוי בידי חוקר.

"הפגישה המקרית"

טכניקה זו מבוססת על יצירת סיטואציה מבוימת בה נפגשים שני חשודים כביכול באופן מקרי, ללא נוכחות של החוקרים. מיותר לציין, כי המפגש מצולם ומוקלט על ידי החוקרים. המפגש המבוים מאפשר להם לתאם גירסאות, להעלים ראיות ולשמוע, מה הגירסה שנמסרה על ידי כל אחד מהצדדים. יצירת הסיטואציה כך שלא תעורר חשד על ידי המתושאלים דורשת יצירתיות רבה, כגון: ביום של תאונות, פגישה מקרית בתא השירותים, הירדמות של השומר ועוד. חשוב לציין, כי טכניקה זו אינה ניתנת לביצוע אצל גורמים שאינם גופי אכיפה, שכן הקלטת המתושאלים ללא רשותם מהווה האזנת סתר שאסורה על פי חוק.

שימוש בעבירה חמורה

אחת הדרכים לגרום לאדם להודות בעבירה הינה באמצעות האשמתו במספר רב של עבירות או בעבירות חמורות יותר מאלו שביצע בפועל. במצב בו המתושאל נאלץ להתמודד עם האשמות חמורות, הוא מוכן לעתים להודות בעבירות הקטנות מתוך כוונה 'להוריד' ממנו את העבירות הכבדות.

המעטה בערך העבירה

בדומה לטכניקה הקודמת, גם המעטה בערך העבירה או המעשה שבוצע יכולים לסייע מאוד למתושאל למסור הודאה או עדות על פעולה שביצע. הצגת העבירה באופן קל מורידה את החשש של המתושאל להודות במעשיו. תפקידו של החוקר הינו להציג את העבירה כעניין שולי, אשר אין לו כל משמעות אמיתית והעונש עליו הינו זניח, אם בכלל.

לחץ על נקודות תורפה

זיהוי נקודות התורפה של המתושאל מהווה מנוף לקבלת הודאה או גירסה ממתושאל. בשלב ההכנה ובשלב ההיכרות נעשים מאמצים לזהות את נקודות התורפה לצורך הפעלת לחץ על המתושאל. לעתים, לחץ על מתושאל תוך שימוש בנקודת התורפה שלו, יכול להביאו לשיתוף פעולה עם החוקר. לדוגמה: חוסר רצון שההורים ובני משפחה ידעו על המעשה, חשש מאיבוד מקום עבודה, חשש מרישום פלילי וכד'. במסגרת התשאול חשוב ללחוץ על נקודות התורפה באופן מרומז, ללא יצירת עוינות אצל המתושאל.

11.5 טקטיקות של נחקרים

מרבית הנחקרים מגיעים לחקירה עם אסטרטגיה מודעת או לא מודעת של התנהגות. יש הנוקטים בטקטיקה של רחמים ואמפטיה ויש המשתמשים בטקטיקה של התשה. מתשאל טוב מזהה בשלב מוקדם את הטקטיקה של המתושאל ופועל בדרך שתמנע מהנחקר להשיג את היעדים שלו. חשוב לציין, כי מרבית הטקטיקות הינן "משחק" של הנחקר ונועדו ליצור יתרון של הנחקר על החוקר. קיימות טקטיקות רבות ומגוונות בהן משתמשים נחקרים. להלן יוצגו חלק מהטקטיקות הנפוצות לפי חלוקה לסוגי נחקרים.

הפטפטן

נחקר הנוקט בטקטיקה זו מדבר ללא הפסק, משיב בהרחבה על שאלות שנשאל אולם נוהג שלא לענות בצורה עניינית על השאלות אלא בעקיפין בלבד. היתרון של טקטיקה זו הינו יצירת מצג שווא של שיתוף פעולה עם החוקר, השתלטות על קצב השיחה ותוכנה וכן העמסת מידע רב, שמרביתו אינו רלוונטי. שיטה זו פשוטה ומעייפת מאוד את החוקר הלא מיומן. כאשר החוקר מזהה דפוס התנהגות כזה, עליו לעצור את הנחקר ולכוון אותו לתת תשובות ענייניות. בנוסף יש לציין בפני הנחקר, כי הוא לא עונה לשאלות, ובכך לסכל את הטקטיקה הנ"ל.

המסכן

זו היא אחת הטקטיקות הנפוצות ביותר, שמטרתה ליצור תחושה של רחמים ואמפטיה כלפי הנחקר. במקרים בהם לנחקר אין דרך להסביר את מעשיו, הוא פונה לצד האנושי של החוקר. טקטיקה זו נועדה ליצור תחושה כי הנחקר שבור, ועל כן אין להפעיל עליו לחץ בכדי שימסור מידע נוסף שנמצא ברשותו. משפטים נפוצים של נחקרים המשתמשים בטקטיקה זו הינם: "לא מגיע לי לחיות", "אני מתכוון להתאבד", "החיים שלי נגמרו" "אני אימא גרועה, מסכנים הילדים שלי" ועוד. בנוסף, נוטים נחקרים להפריז במחלות שיש להם לצורך קבלת סימפטיה מהחוקר.

הטיפש

אף זו טקטיקה אשר נועדה לצמצם את הלחץ שמופעל על הנחקר: הנחקר מציג את עצמו כאדם טיפש, כבד תפיסה ושאינו מבין דבר. נקודה ההנחה של הנחקר היא, כי בדרך זו יתייאש החוקר מהר ויפטור את הנחקר. כאשר קיימים מספר חשודים, דרך זו הינה יעילה מאוד מאחר שקשה לחשוד שטיפש כזה הוא שביצע את העבירה. מי שמעוניין להיווכח, כיצד הטקטיקה עובדת, מוזמן לצפות בסרט "החשוד המיידי".

המתיש

בטקטיקה זו נוהג הנחקר להתיש את החוקר על ידי דיבור איטי, ציון עובדות הקשורות לנושא הנשאל אולם ידועות היטב לחוקר ולא מקדמות זרימת מידע. כאשר מעירים לנחקר על אופן התנהגותו, הוא נוטה להתלונן כי נמנעת ממנו זכות הדיבור ואם החוקר רוצה – הוא יכול לשתוק. טקטיקה זו מאריכה מאוד את משך החקירה והופכת את החוקר לחסר סבלנות. הנחקר הופך להיות מוביל השיחה וכך הוא שולט בהליך התשאול. כך לדוגמה, נחקר שנשאל על תוכן של מסמך מסוים, יבקש ראשית לראות את המסמך; לאחר שקיבל את המסמך, יעיין בו ארוכות ואז יסביר מהיכן המסמך, מה כתוב בו, יציין מידע כללי, כגון: תאריך המסמך, מהיכן הוא הגיע ובסופו של דבר – לא ישיב על השאלה שנשאל.

המתחכם

בטקטיקה זו יוצר הנחקר אווירה של שיתוף פעולה מלא אולם רק למראית עין. בכל שאלה שעלולה לסבך את הנחקר, הוא נוטה לערב גורמים מקצועיים כגון: עורך-דין, רופאים, פסיכולוגים וכד'. כך לדוגמה, לשאלה האם הוא מוכן להיבדק בפוליגרף ישיב מיד בחיוב, אולם יסייג זאת בקבלת אישור עורך-הדין שלו. לאחר התייעצות כמובן יטען, כי הוא דורש לבצע בדיקה אולם עורך-דינו מסר כי הפוליגרף אינו קביל והוא אינו מאשר זאת. לחילופין יטען, כי הוא חולה במחלות שונות והוא זקוק לאישור רפואי לצורך ביצוע הבדיקה. בסוגיות אחרות ישיב נחקר זה, כי הוא צריך לבדוק את ההיבטים השונים וידרוש זמן להתייעץ עם מומחים שונים. נחקר זה ירבה להשמיע סיסמאות ריקות בדבר שיתוף פעולה וגילוי מלא ושקוף של כל מידע וחומר אולם ימעט לעשות כן בפועל. בנוסף, למרבית השאלות יענה המתושאל, כי עליו לבדוק את הדברים וכי יחזור עם תשובות ומסמכים, שכמובן אינם מגיעים.

יצירת קשר