ייעוץ עסקי, בקרה וניהול סיכונים

שלילת פיצויי פיטורין מעובד שמעל

במקרים רבים של מעילות נותר הארגון מול שוקת שבורה בכל הקשור ליכולתו להשיב את כספי המעילה. במצב זה נוהגים ארגונים לצמצם את היקף הנזק אשר נגרם להם, על ידי אי תשלום הפיצויים אשר נצברו לזכות העובד במשך שנים וכן אי תשלום זכויות סוציאליות וחוקיות אשר עומדות לעובד כגון הודעה מוקדמת, חופשה, הבראה וכד'. שלילת פיצוים מעובדים אשר ביצעו מעילות וגניבות או החשודים בביצוע מעשים שכאלו הופכת לנורמה מקובלת בארץ. האם מעביד אשר שולל מעובד שמעל את הפיצויים פועל לפי החוק והאם יקבל גיבוי מבית הדין לעבודה? מעביד אשר מפטר את עובדו, לא ימצא, למרבה ההפתעה, בחוקי העבודה, רשימה מוגדרת וברורה של עילות אשר מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. המחוקק, בסעיפים 16 ו 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג 1963, מעביר את השרביט לתחום ההסכמי: פיצויי פיטורים נשללים, על פי רשימת הסיבות אשר מנויות בהסכם הקיבוצי החל על המעביד, או בהסכם הקיבוצי החל על הענף שבו עוסק המעביד. אם לא נמצא הסכם קיבוצי כזה, יש לפנות ולמצוא את העילות לשלילת פיצויי פיטורים בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגבוה ביותר של עובדים במשק, הוא תקנון העבודה בתעשייה. בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצוים או בפיצוים חלקיים שיקבע.
העילות לשלילת פיצויי פיטורים, כפי שהן מופיעות בהסכמים הקיבוציים השונים, כוללות עילות כגון : גניבה ממעביד, עבירה פלילית חמורה, מסירת סודות, הפרת משמעת חמורה, גרימת נזק במזיד, וכן עבודה במקום אחר ללא אישור תוך גרימת נזק בפועל. כמו כן נקבע בפסיקה כי עובד אשר עבר עבירות משמעת בכוונה על מנת לגרום למעביד לפטרו, אינו זכאי לפיצויי פיטורים.
לאורך השנים, הגיעו מקרים רבים של פיטורי עובדים לדיון בבתי הדין לעבודה, כאשר המגמה הברורה של הפסיקה, היתה מגמה סלחנית במידה מה: העיקרון המנחה הינו כי עצם פיטורי העובד, הינם כשלעצמם עונש על מעשיו, ועל בית הדין לבחון האם מעבר לענישה שבעצם הפיטורים, עשה העובד מעשה שהוא כה חמור עד כדי לשלול ממנו פיצויי פיטורים. בית הדין יכול לקבוע אף שלילה חלקית של פיצויי פיטורים, ולקבוע לעובד שיעור מופחת של פיצויים. בכל מקרה, מעביד אשר מבקש לשלול פיצויי פיטורים מעובדו, צריך לשכנע את בית הדין במידה רבה של סבירות, כי העובד עשה אכן מעשים חמורים באופן קיצוני, על מנת להביא לשלילה, מלאה או חלקית, של הפיצויים.
פסק דין תקדימי ומנחה היה לאורך שנים היה , שגרירות ארצות הברית של אמריקה נ' עיזבון המנוח מאיר מנשה, דב"ע נז/76-3 אשר ניתן בסוף שנת 19977, פסק הדין דן בית הדין במקרה של עובד השגרירות שהיה ממונה על אחזקת נכסים אשר שימשו את השגרירות ואת הסגל הדיפלומטי בישראל. העובד שפוטר הורשע בבית משפט השלום בסדרה ארוכה של גניבות ובשיבוש הליכי חקירה. למרות חומרת העבירות, ולמרות ריבוי מספר העבירות, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי יש לשלול מן העובד 50% מפיצויי הפיטורים בלבד. בין שיקולי בית הדין לשלילה חלקית בלבד, הובאו העובדות כי העובד עבד אצל המעביד למעלה מעשרים שנה, כי הוא הורשע בגניבות רק לגבי חלק מתקופת העבודה שלו ולא כולה, כי זוכה בבית המשפט הפלילי מחלק גדול מן העבירות בהן הואשם, איבד את זכויות הפנסיה שלו וכן שקיבל פרסי עידוד על עבודתו המהימנה. יש לציין כי בעת מתן פסק הדין לא היה העובד עוד בין החיים, כך שהענשת העובד, משמעה היתה בעצם הענשת אלמנתו. ניתן לציין כי השופט מירון בדעת מיעוט גרס כי יש לשלול את מלוא הפיצויים.
לכאורה, מדובר בפסק דין נקודתי, אשר מתייחס לעובדות המיוחדות והספציפיות של אותו עובד. עם זאת, פסק דין זה מהווה אבן דרך, במגמת בית הדין לעבודה להקל יותר עם עובדים אשר עברו עבירת כנגד מעבידיהם. מאז ניתן פסק הדין הנ"ל, דומה כי בכל מקרה של שלילת פיצויי פיטורים אשר מגיע לבית הדין לעבודה, עושים השופטים שימוש בפסק דין 'השגרירות האמריקאית' על מנת לנסות לשכנע את המעביד לשלם לעובד פיצויי פיטורים באחוזים גבוהים.
פסק דין מאוחר יותר אשר היווה שינוי מגמה ניתן בבית הדין הארצי, בעניין אריה סווירי נ' רם חן חניונים, ע"ע 300321/988 נמצא כי שני עובדים אשר עבדו בחניון, גנבו ממעבידם את הפדיון בגין חלק מן המכוניות החונות. במקרה אחד נגנב הפדיון בגין 15 רכבים, ובמקרה אחר בגין 13 רכבים. המעביד הגיש תלונה למשטרה, אשר החליטה שלא להעמיד את העובדים לדין. למרות החלטה הנ"ל פסק בית הדין הארצי לעבודה על שלילת פיצויי הפיטורים של העובדים באופן מלא.
לאחר פסק דין התפרסמו שורה של פסקי דין אשר חלקם שללו באופן מלא פיצוים מעובדים שמעלו בעוד אחרים הקלו עם העובדים. כך לדוגמא בעניין חלואה שלמה נ. תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית ע"ב 914202/99 היה מדובר על עובד תנובה אשר הודה כי ביצע פעולות של גניבה הקשורות לחלוקת חלב בהיקפים שאינם גדולים. בית המשפט קבע כי יש להפחית את סכום הפיצויים לו זכאי העובד ולהעמידו על סכום פיצויי הפיטורים הצבור בקופת הגמל, ולא מעבר לכך. במקרה דנן השלילה היתה חלקית  מאחר והשלילה היתה פוגעת בזכויות הפנסיה של העובד.
לעומת זאת בעניין , ג'ריס דוחא נ. מוסך דני גלס בע"מ, בע"ב 1933/000 נפסק כי שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים מעובד שגנב פריטים בעלי ערך כספי גבוה, הינה מוצדקת. בעניין אבלין מימון אליה נ' קליין בן ציון ע"ע 300075/96  נקבע כי יש לשלם 80% מהפיצוים מאחר ועצם הפיטורין עצמם מהווים עונש חמור. לעומת זאת בעניין אולניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב ע"ע 214/06 נקבע כי יש לשלם רק 20% פיצוים מעובד מחשבים שהתקין תוכנות של החברה (מקדונלדס) אצל לקוחות פרטים בתמורה לתשלום. בית המשפט קבע כי לאור יחסי האמון בין המעסיק לעובד הרי שהמעילה באמון היתה חמורה ולכן יש לשלול כמעט לגמרי את הפיצוים. כמו כן בעניין משה אוחנון נ' קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ ע"ע 272/06 קבע בית המשפט האזורי כי עובד שגנב סחורה בשווי 300 ₪ אינו זכאי לפיצוי פיטורים בשווי 40,000 ש"ח. בית המשפט הארצי הקל בענישה וקבע כי יש לשלול רק 60% מהפיצוים.

בסיכומו של דבר ניתן לראות כי כיום לא קיימת הלכה ברורה וחד משמעית לגבי שלילת פיצוים מעובד שמעל ובית המשפט מחליט על שלילה מלאה או חלקית של הפיצויים בהתאם לנסיבות. בין היתר בבואו להחליט על שלילת הפיצויים נותן בית המשפט, משקל לפרמטרים הבאים:

  • האם המעילה הוכחה בצורה מלאה.
  • האם הוגשה תלונה במשטרה.
  • מה מידת הפרת האמון של העובד.
  • מה היה תפקידו של העובד ומה רמת האמון ממנה נהנה.
  • מה היקף המעילה.
  • האם מדובר במקרה בודד או במעילה שנמשכה זמן רב.
  • משך הזמן בו עבד העובד בחברה.
  • מה היתה תרומת העובד לחברה.
  • האם כספי המעילה הושבו למעסיק.
  • השפעת השלילה על רמת ההרתעה הנדרשת בחברה.
  • מה היקף הפגיעה הפנסיונית בעובד ובבני משפחתו.
  • האם עצם הפיטורים במקרה הנ"ל מהווים ענישה.
  • הנסיבות האישיות של העובד.
יצירת קשר