ייעוץ עסקי, בקרה וניהול סיכונים

עבירות נפוצות בפירוק

פרשת הקריסה של חברת הבניה חפציבה שעלתה לכותרות, מעוררת את השאלה הנצחית, האם מדובר בניהול כושל או שמא מדובר בפעילות מרמה שביצעו המנהלים. הניסיון מלמד שגם במקרים של קריסה עסקית ניתן לאתר פעולות חריגות ערב סיום פעילותן של חברות, כגון העדפת נושים והברחת נכסים.

כיום ערים בתי המשפט לצורך לחקור את נסיבות ההתמוטטות של החברה, במיוחד כאשר הכונס הרשמי או המפרק מגלים בעת עבודתם כי ייתכן שהחברה קרסה עקב אי סדרים או ביצוע פעולות תרמית.

במסגרת מאמר זה יוצגו המטרות של היבטים הקשורים לביצוע חקירות בפירוק, עבירות נפוצות המתרחשות בפירוק וסעיפי החוק הרלוונטיים.

מטרות החקירה בפירוק

אחת המטרות העיקריות של החקירה בפרוק הינה הוכחת פעילות מרמה לפי סעיף 373 לפקודות החברות. עם זאת הליך ביצוע חקירות בפירוק כולל בתוכו מגוון פעולות ומטרות נוספות אשר יכולות לסייע למפרק. בין הפעולות אשר בהן החוקר יכול לסייע למפרק ניתן לפרט:

  • סיוע למפרק בתפיסת מסמכים חשבונאיים, מיונם וסימונם
  • איסוף מידע על פעילות החברה ובעלי התפקידים העיקריים בו
  • הצגת מבנה האחזקות האמיתי של החברה
  • איתור חברות קשורות או של בעלי תפקידים
  • התוויית כיווני חקירה בהתאם לממצאים הראשוניים שנאספו
  • איתור נכסים מוסתרים של החברה
  • איתור נכסים של המנהלים ובעלי המניות
  • מעקב אחר תנועות כספיות חשודות
  • ניתוח הסיבות להתמוטטות החברה
  • סיוע בתשאול בעלי תפקידים לפי סעיף 288 לפקודת החברות
  • איתור עבירות שבוצעו ערב הפירוק
  • השגת ראיות לניהול עסק בתרמית, או לביצוע פעולות מרמה
  • קביעה מי ביצע את העבירה והוכחת מרכיב הידיעה בעבירה
  • כימות הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מביצוע העבירות
  • סיוע בהגשת תביעות אזרחיות ופליליות
  • הכנת חוות דעת מומחה, כדי לבסס כתב תביעה נגד המנהלים לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות

קשיים בפעילות החקירה

ביצוע חקירות בפרוק הינן מורכבות וקשות. בשונה מחקירה של מעילות הרי שקיימים מספר קשיים נוספים אשר הופכים את החקירות בהליך הפרוק לקשות יותר. להלן יפורטו כמה מהקשיים עמם מתמודד החוקר:

השמדת מידע – במקרים רבים של פרוקים נוהגים בעלי התפקידים להשמיד ראיות מפלילות  וכן חומר רלוונטי של החברה. חבלה במחשבי החברה, העלמת קלטות הגיבוי, השמדת מסמכים, יצירת בלבול במסמכי החברה ועוד, הינן תופעות נפוצות מאוד אשר נועדו להקשות על החוקר באיסוף מידע מפליל. טיעונים כגון החומר נשרף, נגנב, נגרס, נעלם או אבד נשמעים בתיקי פרוק רבים.

פרק זמן ארוך בין מועד ביצוע מעשי המרמה לבין תחילת החקירה לעיתים חולפים מספר שנים ממועד המרמה עד לצו הפרוק וכן ממועד צו הפרוק למינוי חוקר או לביצוע החקירה בתיק. פרק זמן זה מקשה על השגת המסמכים הרלוונטיים, וכן על קבלת אינפורמציה מגורמים שונים אשר אינם זוכרים מידע על הפעולות הנבדקות.

היעדר שיתוף פעולה בתיקי פרוק אין למנהלים ולדירקטורים אינטרס לשתף פעולה עם החוקר, שכן הדבר עלול להפליל אותם. לעיתים, גם העובדים אינם נוטים לשתף פעולה מתוך פחד או מתוך חשש שלא ישולמו להם החובות במידה וישתפו פעולה עם החוקר. מצב זה מקשה על החוקר בקבלת מידע החיוני לחקירה ומצריך פעילות באפיקים אחרים.

היעדר תקציב – במקרים רבים של פרוקים מתגלה כי ה"קופה" ריקה. במצב זה קיימות שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה, לפנות לנושים בבקשה לממן את החקירה. במצב זה נשמעת לא אחת הקלישאה "לא רוצים לקבור כסף חי אחרי כסף מת". אפשרות שנייה הינה ביצוע חקירה ותשלום לפי הסכומים שנקבעו בתקנות לשכר טרחת מפרקים. לעניין זה יצוין כי החוקר לוקח על עצמו סיכון רב, שכן לא בהכרח ניתן להוכיח פעולות מרמה. גם אם בסופו של תהליך תוגש תביעה לפי סעיף 373 לפקודת החברות הרי לא בהכרח ייגבה כסף לקופת הפרוק ולכיסוי שכר החוקר. כפי שצוין ביצוע חקירות דורשות שעות רבות של כוח אדם מיומן, אשר בהעדר מימון גורם לעיתים למצבים שתיקים אינם מטופלים וגורמים שביצעו פעולות מרמה יוצאים בידיים נקיות.

עבירות נפוצות המבוצעות בפירוק

עבירות המבוצעות בפירוק יכולות להתבצע במגוון רחב של צורות ושיטות. במסגרת פרק זה יוצגו מספר קבוצות עיקריות של פעולות תרמית בפירוק:

א. ריקון החברה מנכסיה

קבוצה זו כוללת פעולות הגורמות לריקון החברה מנכסיה. יצוין כי פעולות אלה יכולות להיעשות בצורה עקבית לאורך כל חיי החברה. להלן כמה פעולות נפוצות:

  • קניית מלאי, ציוד, או שירותים במחירים הגבוהים ממחיר השוק.  בדרך זו נוהגים מנהלים לקנות מוצרים מעל למחיר השוק תוך חלוקת ההפרש עם הספק. בדרך זו מרוקנים את החברה ומשאירם חלק מהכסף בידי המנהלים.
  • מכירת מלאי, ציוד או שירותים במחירים הנמוכים ממחיר השוק. גם בשיטה זו מתחלק ההפרש בין מחיר המוצר האמיתי למחיר המכירה בין הלקוח שהינו מקורב למנהלים לבין המנהלים. פעולות אלו נפוצות מאוד ערב הפרוק ומתורצות כעסקה שנועדה להזרים מזומנים חיוניים לקופת החברה הריקה. לרוב, בדיקה שתיערך תגלה כי המחיר נמוך בעשרות אחוזים מהמחיר האמיתי וכן שהיו הצעות טובות יותר לרכישת המלאי מגורמים שאינם קשורים למנהלים.
  • רכישת מלאי, ציוד או שירותים ללא קבלת התמורה או קבלתה בחברות אחרות הקשורות למנהלים. דרך זו אף היא נפוצה מאוד. במקרים רבים למנהלים יש מספר חברות  כאשר החברה בפרוק משלמת על המוצרים בעוד החברה אחרת שבבעלותם מקבלת את המוצרים.
  • העמסת עלויות השייכות לארגונים אחרים. למנהלים יש לא אחת מספר חברות אשר עוסקות באותו תחום. במצב זה מתגלה לא אחת כי החברה בפרוק שילמה עבור עלויות השייכות לחברות אחרות. בדיקת תעודות המשלוח יכול לאתר פעולות מרמה כאמור.
  • רישום תקבולים המגיעים לחברה בחברות אחרות. קיימים מצבים בהם החברה בפרוק עוסקת ביצור בעוד חברה נוספת עוסקת במכירה. במצב הקיים החברה היצרנית בה כל ההוצאות תיכנס לפרוק בעוד כל ההכנסות יכנסו לחברה המשווקת. במצב בו הוסתרה ההפרדה או שהוצגו מצגים כאילו מדובר בגוף אחד הרי שקיימת עילה של תרמית.
  • תשלום משכורות, בונוסים, דיווידנדים לגורמים קשורים ללא הצדקה.
  • מכירה ב"שחור". דרך קלה ופשוטה לריקון החברה. ניתוח של מחירי המוצרים לאורך תקופה יכול להצביע על ביצוע מכירה כאמור.
  • מתן הלוואות לגופים מועדפים, ללא בטחונות. במצב זה במועד כניסת החברה לפרוק יהפכו החובות האלו לאבודים.
  • רישום הוצאות פרטיות בספרי החברה. העמסת הוצאות פרטיות על החברה הינו נפוץ בחברות רבות. חברות בפרוק אינן יוצאות מהכלל וניתן למצוא בהן מסעדות, מלונות, נסיעות פרטיות ועוד אשר שייכות באופן פרטי למנהלים.

ב.    הברחת נכסים ערב הפירוק

קיימים מצבים רבים בהם המנהלים יודעים כי החברה עומדת בפני פרוק. במצב זה, לעיתים מעדיפים המנהלים אלו לדאוג להבריח נכסים מהחברה מתוך מטרה שאלו יגיעו לרשותם או לגורמים הקשורים להם במקום להיות מחולקים לנושים. בין פעולות אלה ניתן למנות:

  • מכירת נכסים מוחשיים (מלאי, רכוש או חובות של לקוחות) או לא מוחשיים (ידע, מוניטין רשימת לקוחות) , ערב הפירוק, במחירים לא ריאליים, או ללא תמורה כלל.
  • גביית חובות מחייבים ערב הפירוק ורישומם בארגונים אחרים או באופן פרטי על ידי בעלי תפקידים
  • רישום הנחות ללקוחות מועדפים
  • מכירת מלאי או רכוש ב"שחור"
  • המחאת זכויות
  • מתן הלוואות לגורמים קשורים בסמוך למועד הפרוק

ג.     העדפת נושים ערב הפירוק

אחד העבירות הנפוצות בפרוק הינה פעולות שנועדו לשפר את מצבם של גורמים שונים בהליך הנשייה. בעלי תפקידים בחברה אשר שולטים על הקופה יכולים טרם כניסת החברה לפרוק לשלם כספים לבעלי חוב שונים או להעביר נכסים של החברה ובכך לשנות את סדר הנשייה. מצב בו משולמים כספים לנושים בלתי מובטחים, משפר את מצבם לאין ערוך מול המצב של חלוקת כספים לפי סדר הנשייה שנקבע בחוק. מיותר לציין, כי במרבית המקרים קשורות הפעולות בעלי התפקידים בחברה או לגורמים הקשורים להם.

להלן מספר דוגמאות להעדפת נושים:

  • תשלומים לגורמים מקורבים בסמוך למועד הפסקת הפעילות. במצב זה ניתן לראות כי היתרות קטנו בצורה מהותית בניגוד להגדלת החוב לגורמים שאינם קשורים.
  • תשלום לפי מידת הקרבה למנהלים ולא לפי גיל החוב.
  • מחיקת חובות של לקוחות וחייבים מקורבים בסמוך למועד הפרוק.
  • רישום שעבודים על נכסים. במצב זה הופך נושה לא מובטח לנושה מובטח למרות שבפועל לא הייתה סיבה כלכלית לרישום השעבוד.
  • העדפת נושים באמצעות המחאת זכויות על חובות של לקוחות או זכויות אחרות שמגיעות לחברה לגוף אחר.
  • העברת מלאי, רכוש, או מתן שירותים ללא תמורה לגופים מקורבים בסמוך למועד הפרוק. לחברות בפרוק יש נכסים שונים אשר לא כולם רשומים בספרי החברה. העברת נכסים אלו בסמוך למועד הפרוק מקטינים את מצבת הנכסים ופוגעת בנושים.

ד.    תרמיות כלפי גופים מממנים אחרים

גופים כגון מרכז ההשקעות והבנקים, מעניקים לחברות הלוואות ומענקים כחלק מהפעילות השוטפת. במקרים רבים, שכמה מהם פורסמו בהרחבה בעיתונות, התברר כי משקיעים ניצלו את ההטבות הנדיבות שמעניקה המדינה ושלשלו לכיסם מיליוני שקלים בדרכי תרמית. בנוסף לא אחת מתגלה כי החברות ייפו את הדוחות הכספים ואת מצבן הכלכלי לצורך קבלת אשראי או למניעת הפסקת הזרמת הכספים. להלן כמה מדרכי הפעולה השכיחות:

  • הצגת חשבוניות מנופחות על השקעות ורכישת ציוד. במסגרת המעניקים שנתנה המדינה נדרשו החברות להציג חשבוניות על רכישת הציוד או על ביצוע השקעה. במקרים רבים נעשה שיתוף פעולה בין החברות לבין הספקים כך שהוצגו חשבוניות מנופחות.
  • במטרה להצדיק את המחיר המנופח ולהקשות על השמאים להעריך את שוויו האמיתי בוצעו בציוד שינויים טכניים. העלאת שווי הציוד גרמה לכך שהמדינה מימנה חלק גדול יותר מזה שהיתה אמורה לממן בפועל.
  • הצגת חשבוניות על מלאי או ציוד שכלל לא התקבל בחברה. במקרים רבים הציוד הנרכש התקבל בתחילה בחברה ולאחר ביקור של הגורמים המפקחים בחברה, הועבר הציוד לחברה  אחרת או נמכר. בחלק מהמקרים לא הגיע הציוד כלל לחברה.
  • מצג שווא של הון החברה. חברות אשר קיבלו הטבות מהמדינה נדרשו להציג הון עצמי. בפועל במקרים רבים ההון העצמי שהוצג היה מבוסס על תנועות מעגליות של כניסה ויציאה של כספים מהחברה. חקירות שנערכו העלו, כי אין מדובר בהון עצמי אמיתי אלא בהעברת כספים לחברה מגוף חיצוני, והחזרתו לגוף זה לאחר מכן באמצעות חברה נוספת.
  • ניפוח סעיפי המאזן ללא הצדקה חשבונאית. לצורך קבלת אשראי מהבנקים נוהגות החברות לפרט את הנכסים וההתחייבויות שלהן. ניפוח של סעיף ההכנסות וההוצאות על ידי ביצוע עסקאות בין גופים קשורים ללא מהות כלכלית אמיתית הינה דרך נפוצה לייפוי דוחות כספים. דרך נוספת הינה קבלת שקים עתידיים מחברות שונות, תוך מתן שקים נגדיים בסכומים זהים לאותן חברות.  פעולה זו הידועה גם בכינוי "שקים טובה" גורמת למצג שווא מול הבנק.

ה.    "עוקצים"

במסגרת קבוצה זו ניתן למנות פעולות עוקץ כמפורט להלן:

  • הזמנת סחורות בהיקפים גדולים וסגירת החברה מיד לאחר קבלת הסחורה
  • תשלום בגין מוצרים באמצעות שקים גנובים, ללא כיסוי או שלא יכובדו
  • מכירת סחורות אשר לא בבעלותו של המוכר
  • קבלת מקדמות על מוצרים ושירותים ללא כל כוונה לבצע את השרות או לספק את המוצר.

ו.     פעולות מרמה במסגרת הפעילות העסקית

קניית סחורה כאשר ידוע למנהלים בסבירות גבוהה שלא יוכלו לשלם עבורה. בשונה מ"עוקץ" במקרה זה שילמה החברה בעבר עבור המוצרים שקנתה. עם זאת במצב בו ידוע למנהלים כי בסבירות גבוהה לא יוכלו לשלם על המוצרים, כגון במצב בו התקבלה חוות דעת מקצועית, הבנק הודיע על סגירת האשראי או אירוע מהותי שקרה בחברה, עלול הדבר להיכנס לגדר תרמית.

 קבלת כספים בגין סחורה כאשר ידוע למנהלים בסבירות גבוהה שלא יוכלו לספק אותה. גם במקרה זה קיבלה בעבר החברה כספים עבור הסחורה וסיפקה את המוצרים. עם זאת במצב בו ידוע למנהלים בסבירות גבוהה כי לא יוכלו לספק את המוצרים לדוגמא, שלא ניתן לקנות את הסחורה, הכספים שקיבלו אינם מיועדים לתשלום לספק אלא לכיסוי חובות קודמים, הרי שהפעילות עלולה להיכנס לגדר תרמית.

  דחיית תשלומים לספקים מתוך כוונה שלא לשלם את התמורה. מצב בו המנהלים משנים את תנאי התשלום מתוך ידיעה כי הדבר יביא לאי תשלום לספקים, אף הוא יכול להיכנס לגדר תרמית.

העמדת בטחונות זהים לכמה גופים ללא ידיעתם של הגורמים השונים.

העמדת בטחונות ושעבודים שלא קיימים בפועל או בערכים הגדולים מערכם האמיתי.

דגלים אדומים בפירוק

להלן כמה דוגמאות לדגלים אדומים אשר יש לשים לב אליהם במסגרת החקירה בפרוק. חלק מהדגלים יכולים להעיד על פעילות חריגה אשר דורשת  את העמקת הבדיקות:

  • מארג של חברות הפועלות ללא היגיון כלכלי ברור ותוך ערבוב נכסים
  • חוסר  בהירות לגבי בעלי המניות האמיתיים של החברה
  • חשד כי המנהל או איש המפתח בחברה הינו אש קש בלבד
  • עסקות המבוצעות עם גופים הקשורים לבעלי המניות של החברה או עם בני משפחה.
  • הלוואות שניתנו לבעלי תפקידים בחברה.
  • תשלומי שכר לבני משפחה של בעלי תפקידים.
  • תשלומים לספק אשר עובד רק עם החברה. ניתן לזהות על פי מספרי חשבוניות מס רציף (לדוגמא בינואר חשבונית מס 124 בפברואר 125 וכד').
  • תשלומים לספקים חדשים. ניתן לזהות לפי מספרי חשבוניות מס שמתחילות במספרים קטנים (כגון 1, 2 וכד').
  • ספקים אשר בשם שלהם מופיעה השנה של ההתאגדות. מצביע על חברות שרוצות להדגיש הפרדה עם חברה דומה שיתכן שנקלעה לקשיים.
  • תשלומים לספקים אשר אינם נמצאים באזור הפעילות הגיאוגרפי של החברה.
  • תשלומים מהותיים בגין שירותים שאינם ניתנים למדידה, כגון: ייעוץ, ניהול או תיווך.  יש לשים לב בעיקר לתשלומים בסכומים עגולים כגון 100,000 ש"ח.
  • עסקות עם ארגונים הרשומים במקלטי מס.
  • החזרי הלוואות לבנקים בסמוך להפסקת הפעילות של החברה (מתוך כוונה להימנע מסכסוך עם גורם בעל אמצעים לביצוע חקירה).
  • תשלומים לחברות או גורמים קשורים.

סעיפי החוק הרלוונטיים לחקירות בפירוק

סעיפי החוק הרלוונטיים לחקירות בפירוק שאובים משני מקורות עיקרים: פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 וחוק החברות, התשנ"ט-1999. חוק החברות החדש הביא עמו לא מעט שינויים שעד כה נקבעו בפסיקה בלבד, אך סעיפי החוק הרלוונטיים להליך החקירות נותרו ללא שינוי. בפרק זה יוצגו ארבעה סעיפי חוק עיקריים הקשורים לחקירות בפירוק.

סמכות לחקור חשודים בהחזקת נכסי החברה  (סע' 288 לפקודת החברות)

סעיף זה מאפשר למפרק לזמן גורמים שונים הקשורים לפעילות החברה (נושאי משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף) לשם מסירת מידע על נכסי החברה. סמכויות המפרק הינן רחבות מאוד והוא נחשב הזרוע הארוכה של בית המשפט. סעיף 288 הינו כלי חשוב ביכולת לאסוף מידע. סירוב של אדם להגיע לחקירה יכול להביא למצב של ביזיון בית משפט על כל המשתמע מכך.

סמכות לערוך חקירה פומבית של מייסדי החברה ונושאי המשרה בו (סע' 298 לפקודת החברות)

סעיף זה מאפשר לבית המשפט לזמן לחקירה נושאי משרה בחברה, לאחר הגשת דוח ראשוני המעלה חשדות, לכאורה, לפעולות תרמית.

ניהול עסק בתרמית  (סע' 373 לפקודת החברות)

סעיף זה הוא הכלי החזק ביותר של החוק במלחמתו בעבירות מרמה של מנהלים ובעלי מניות. הסעיף מאפשר ל"הרים מסך" וכחלק מכך לחייב באחריות אישית כל דירקטור שהיה שותף בניהול העסק בתרמית ובחובות החברה, כולן או מקצתן.

ניתן להשתמש בסעיף זה במידה והבקשה נוגעת למי ששימש דירקטור בחברה בתנאי כי החברה התנהלה תוך כוונה לרמות את נושיה. תנאי נוסף הינו כי  הדירקטור "היה ביודעין שותף בניהול העסק".

בהתקיים התנאים האלה, קמה סמכות לבית המשפט להצהיר, שנושא המשרה ישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן, וזאת, אם נראה לבית המשפט "נכון לעשות כן". בנוסף לכך, סעיף 373 אינו כולל דרישה לקיומו של קשר סיבתי בין התרמית לבין פירוק החברה.

התייחסות המחוקק לדירקטור רחבה, וכוללת כל אדם בעל שליטה וכוח השפעה על הניהול. לעניין "ניהול עסק בתרמית" קיימות שתי גישות. האחת הגורסת כי די בהוכחת מעשה מרמה אחד לשם הפעלת התרופה האזרחית של חיוב המנהל בחובות החברה (ראו המ' (ת"א) 6499/82 כונס הנכסים הרשמי נ' יורם הדס). על פי הגישה השנייה אין די בעסקה נגועה בודדת (ראו ע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ נ' ביטי ואח').

בנוסף, קיים קושי בהגדרת הביטוי מרמה לצורך סעיף 373 לפקודה. שופטים שנדרשו לעניין פסקו פסיקות שונות. בפסק הדין מנור נ' גולדשטיין, כתבו השופטים כי המושגים "להונות" ו"מטרה שיש מאחוריה תרמית" טומנים בחובם את היסוד של אי יושר ממשי, לפי המושגים של מסחר הוגן המקובלים על אנשי המסחר. בפסק דין ת.א 728,876/86 פ.י.ט חברה פיננסית לתעשייה, ציינו השופטים כי גם שלילת כספים מהחברה והעברתם לחשבונם האישי של המנהלים מהווה, לכאורה, עילת תרמית. בהמ' 135/90 תנובה נ' אלפסי קבע בית המשפט כי יש לתת משקל לשאלה "האם הדירקטור הפיק תועלת אישית מפעולותיו".

סעיף 373  מטיל על דירקטור, שנמצא אחראי על פי הסעיף, שלוש סנקציות אפשריות:

אחריות פלילית- ס' 373(ג) קובע כי ביהמ"ש מוסמך להטיל על דירקטור עונש של מאסר שנה אחת.

פסילת כשירות לשמש נושא משרה בחברה- ס' 373(ד) קובע כי ביהמ"ש מוסמך לצוות כי אדם לא יוכל לשמש כדירקטור או להיות מעורב במישרין או בעקיפין בניהולה של חברה לתקופה שלא תעלה על חמש שנים אלא ברשות ביהמ"ש, המוסמך לפרק את החברה.

אחריות אזרחית- ביהמ"ש מוסמך להטיל על דירקטור תשלום של סכום, העולה על הנזקים שגרם לחברה בהתנהגותו, כאשר התקרה לחיוב היא מלוא חובותיה של החברה.

עבירות אשר התגלו בפירוק – (סעיף 374 לפקודת החברות)

סעיף 374 לפקודה קובע כי כאשר התברר בעת הפירוק כי אדם שהשתתף בייזומו או ייסודו של חברה, או היה נושא משרה בו, השתמש באופן לא הוגן בכסף או בנכסי החברה, יכול בית המשפט לכפות עליו להחזיר את הכסף או הנכסים שלקח. סעיף זה הוא הוראה דיונית בלבד, שלא נועדה ליצור זכויות חומריות חדשות. מטרת הסעיף ברורה: מציאת תרופה מהירה ויעילה בעת הפירוק.

סעיף 374 מאפשר תביעה אזרחית בלבד ולא פלילית.

יש לציין כי בעוד עילות סעיף 373 מוגבלות למקרי תרמית, עילות סעיף 374 כוללות הן הפרת חובת אמונים והן הפרת חובת זהירות. בפס"ד ארנייך הוגשה תביעה לפי סעיף 374 בגין עסקאות לרכישת דירות בתנאים חריגים על ידי דירקטור ועל ידי בני משפחתו ומקורביו.

התנאי הדרוש, אם כן, להפעלת הסעיף הוא הפרת חובה כלשהי מצד נושא המשרה בחברה.

 אין במאמר זה  כדי להוות יעוץ משפטי,  חשבונאי  ו/או אחר.

יצירת קשר