ייעוץ עסקי, בקרה וניהול סיכונים

מעילה בעסק, היבטי מס

מבוא

במסגרת הטיפול בנזקים שנגרמים כתוצאה ממעילה, נשאלת לא אחת השאלה האם ניתן להכיר בהוצאות בגין מעילה שהתרחשה בעסק, כהוצאה מוכרת.

לנושא המעילה בעסק יש היבטים הקשורים למס הכנסה ומע"מ.

מס הכנסה

במסגרת הניתוח הקשור למס הכנסה, יש לבצע הפרדה ראשונית בין מעילות המבוצעות על ידי גורמים חיצונים כגון: לקוחות, ספקים, שליחים ועוד, לבין מעילה שבוצעה על ידי גורם פנימי כגון מנכ"ל, חשב, מנהל חשבונות, מחסנאי, קופאי ועוד.

לעניין גורמים חיצונים, הפרקטיקה הקיימת גורסת כי אלו הוצאות מוכרות לצורכי מס הכנסה. ההסבר להכרה במעילה נובע מכך שמדובר בחלק אינטגראלי ממהלך העסקים הרגיל של העסק. גניבות ומעילות של גורמים חיצוניים הינם חלק בלתי נפרד מהסיכונים של העסק. לאור האמור ניתן להכיר במעילה חיצונית כהוצאה לצורכי מס.

עניין גורמים פנימיים נידון במסגרת פסק דין (ע"א 475/68 רחוב פינסקר 42 בע"מ נ' פקיד השומה ת"א 4).

במסגרת פרשה זו, נידון מקרה של חברה פרטית, אשר היה בבעלותה בית בתל אביב, ואשר כל הכנסותיה היו מהשכרת הבית.

בעלי החברה אשר גרו בחו"ל מינו שני מנהלים תושבים מקומיים לשמש כמנהלי הבית, ונתנו להם הרשאה לגבות את דמי השכירות, להפקידם בבנק, ולשלם הוצאות.

במהלך השנים 1961 עד 1964 גנבו המנהלים את מרבית הכספים וברחו מהארץ. מנהלי החברה פנו למס הכנסה וביקשו להכיר בכספים שנגנבו כהוצאה לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה (הוצאה מותרת בניכוי), אולם פקיד השומה השיב את פניהם ריקם, בטענה שגניבה זו אינה נכנסת בגדר הוצאה לפי סעיף 177.

במסגרת הערעור לבית המשפט העליון טענו בעלי החברה מספר טענות חלופיות.

להלן טענות החברה וקביעת בית המשפט לגבי כל אחת מהטענות:

הסכום שנגנב לא הגיע לידי החברה ולכן אינו הכנסה – בית המשפט קבע כי המנהלים היו מוסמכים לגבות את שכר הדירה מהדיירים, ומשקיבלו את הכסף רואים בכך כאילו החברה קיבלה את הכסף. העובדה שהכסף לא התקבל בפועל בחברה אינה מבטלת את ההכנסה בגין השכרת הנכסים. מבחינת הדיירים לא קיים חוב ובא במקומו חוב אחר של המנהלים.

מדובר בחוב אבוד לפי סעיף 17 (4) לפקודה – סעיף 17 (4) לפקודה מאפשר ניכוי של הוצאות בגין חובות רעים אשר נתהוו בעסק או במשלח יד. לעניין זה קבע בית המשפט, כי אין לראות בפעילות השכרת הבתים כהכנסה מעסק או משלח יד אלא כדמי שכירות מאחוזת בית סעיף 2 (66) לפקודה, ולכן לא ניתן לעשות שימוש בסעיף זה. יותר מכך, בית המשפט קבע כי לא ניתן לעשות שימוש בסעיף 17 בכלל. גניבת הכספים יצרו חוב הוני מובהק ולא חוב רע שמקורו מחוב מסחרי שהינו חוב פירותי.

מדובר בהפסד בר קיזוז לפי סעיף 28 – לעניין זה קבע בית המשפט, כי אין להכיר בהפסד מאחר ולא מדובר בהפסד שמשתקף במאזן התקבולים וההוצאות שבחשבון פרותיו של העסק.

מדובר בהוצאה המותרת לפי סעיף 17 רישא – ההוראה הכללית שברישא של סעיף 17 מאפשרת התרת הוצאה אף אם אינה נופלת לגדר אחת הפסקאות של סעיף 177. בית המשפט פסק כי הכספים שנגנבו פגעו בנכסי ההון של החברה. אילו החברה הייתה עוסקת במסחר ושטרי הכסף היו עוברים מיד ליד, הרי שניתן היה לראות בגניבה כתופעה רגילה הכרוכה במסחר. לאור האמור גניבת כספים לפי מבחן האינצידנטליות, אינה תופעה הכרוכה במהלך העסק. ד"ר נאמן אשר ייצג את החברה הביא אסמכתאות מהעולם, מהן עולה כי אובדן עקב גניבות ניתן לניכוי כהוצאה. לעניין זה קבע בית המשפט את ההבחנה בין עובד זוטר לבין עובד בכיר. במקרים בהם שליח לדוגמא או עובד זוטר, שולחים ידם בכספים שנצטוו לגבות מלקוחות ניתן לציין כי מדובר בתופעה רגילה ואופיינית לחיי המסחר ולכן מוכרת כהוצאה. לעניין זה צוטט פסק דין אנגלי כדלהלן:

"אני מסכים… שכשיש לך עסק, שבמהלכו עליך להעסיק זוטרים, ועקב רשלנותם או אי יושרם כמה תקבולים של העסק אינם מוצאים דרכם לקופה… הרי לך הוצאה קשורה וכרוכה במסחר, פשוטה כמשמעה. אך לא זה היה המקרה כאן. אדון זה היה מנהל החברה, והכול בידו, וכל הידוע לנו הוא שבספרי החברה הקיימים נמצאים כספים שעברו דרכם אל תוך הכיס שלו. איני רואה כל ראיה שהיה זה הפסד במהלך המסחר. לפי פשוטם של הדברים, היו כאן נכסים של החברה, כספים שהגיעו לחברה, והמנהל השתלט עליהם ושלח בהם את ידו. נראה לי כי מה שקרה הוא שמעל בתקבולי החברה מחוץ לגדר המסחר בהיותו מנהל במשרד ובהיותו במצב שיכול היה לעשות כרצונו".

לסיכום, ההלכה הקיימת בעקבות פסק הדין הינה, שניתן להכיר במעילה כהוצאה באותם מקרים בהם מדובר בעובד זוטר אשר פעילותו הינה חלק אינטגראלי מהפעילות המסחרית הרגילה של העסק כגון שליח הגובה כספים, קופאי, פקיד תשלומים ועוד.

לעומת זאת, במקרים בהם מדובר בעובדים בכירים כגון: מנכ"ל, מנהל כספים, חשב, קניין ועוד, ואשר הם בעלי סמכויות נרחבות ולמעשה "כל – יכול" בעסק, הרי שאין להכיר בהוצאה.

מע"מ

סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף קובע כי גניבה אינה נחשבת כמכירה. לאור האמור, אין לשלם על הגניבה מס עסקאות.

לעניין מס תשומות נשאלת השאלה, האם יש להחזיר את מס התשומות, שכן לא התקבל בגינו מס עסקאות, ולכן לא נשמר עקרון ההקבלה לפי סעיף 41 לחוק מע"מ.

בעניין זה חלוקים מומחי המיסוי. יש הטוענים כי לאור העובדה שמע"מ אינו מוכן להכיר בכל סוג של גניבה מהעסק, הרי שיש להחזיר את מס התשומות בדוחות מתקנים רטרואקטיבית.

לעומת זאת, יש הטוענים כי לאור העובדה שגניבות ומעילות הן חלק אינטגראלי מפעילות העסק, הרי שהאובדן נלקח בחשבון כחלק ממחיר המכירה ולכן מע"מ העסקאות שיתקבל בגין כל העסקאות מתייחס גם לחלק הקטן שנגנב מהעסק, ולכן אין להשיב את מס התשומות שנוכה. לעניין זה לא קיימת פסיקה או הנחייה, ובין אם יש לנהוג כך או אחרת הרי שבפרקטיקה מגעים הצדדים לפשרות בהתאם לסוג המקרה והיקפו.


* רו"ח עופר הינו שותף במשרד אלקלעי מונרוב ושות' המתמחה בתחומי הבקרה וניהול הסיכונים. רו"ח אלקלעי מתמחה באיתור ומניעת מעילות, בעל ניסיון של 15 שנה בתחום החקירות בכלל ואיתור מעילות בפרט. משמש כיו"ר הפורום לטיפול במעילות של לשכת רואי חשבון, מחבר הספר הונאות ומעילות פיננסיות – חקירה איתור ומניעה בהוצאת לשכת המבקרים הפנימיים, מרצה בסדנאות המי"ל בנושא מעילות ואחריות דירקטורים.

** עו"ד ג'ק בלנגה עומד בראש משרד עורכי הדין ג. בלנגה ושות', שהינו מהמובילים בארץ בתחומי המיסים ודיני משפחה. המשרד מומחה בכל דיני המיסים המסחריים, מיסוי בינלאומי ומיסוי נדל"ן. כמו כן, המשרד מומחה לדיני אישות ומשפחה.

*** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

יצירת קשר